תקציר ידע

פולין - הקמת הגטאות

הפרק שלפנינו עוסק בשאלות המרכזיות: מה היה יחס הנאצים כלפי היהודים עד להקמת הגטאות? מה היו הגורמים שהובילו להקמת הגטאות? מה היו תנאי חייהם של היהודים שנדחסו בגטאות? כיצד השפיעו תנאי החיים בגטאות על היהודים שנמצאו בהם? מה היו  קשייהם ולבטיהם של היודנרטים - מועצות היהודים שהנאצים דרשו את הקמתם? 

המדיניות הנאצית כלפי היהודים עד לריכוזם בגטאות:

הפלישה לפולין עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, פתחה שלב חדש ביחס של הגרמנים ליהודים. הרסן הותר והיהודים היו נתונים למסע רצח וטרור, מאסר ועינויים, השפלה ועבודות כפייה, גירושים ונישול כלכלי, רדיפת דת והגבלות בחיים הציבוריים. הגרמנים גם הקימו יודנראטים (מועצות יהודים) שתפקידם היה להבטיח את מילוי ההוראות. 

מדיניות הגרמנים כלפי יהודי פולין עד לריכוזם בגטאות כללה את המטרות הבאות: 

1. יישום האידיאולוגיה הגזענית  הנאצית- היהודים גזע נחות ויש להרחיקם משאר הגזעים.

2. בידוד וניתוק היהודים מהאוכלוסייה הפולנית.

3. ערעור הבסיס הכלכלי של היהודים.

4. ניצול היהודים ככוח עבודה לטובת המאמץ המלחמתי.

5. שימוש בגורל היהודים כגורם מרתיע כלפי האוכלוסייה הפולנית – מניעת מרד, להבטיח התנהגות טובה מצידם (ראו מה יכול להתרחש אם לא תתנהגו כהלכה).

מדיניות זו היא תוצאה של מספר גורמים הקשורים גם במלחמה וגם בסטריאוטיפ היהודי: המלחמה יצרה אווירה של אלימות והעדר גבולות ונתנה לגיטימציה ליצרים של הרס והתעללות. בנוסף, יהודי פולנים שמרו ברובם על הלבוש והמראה המסורתי – זקנים, פאות, קפוטה – וייצגו בעיני הנאצים את הדימוי והסטריאוטיפ היהודי כפי שתואר בהרחבה בתעמולה הנאצית (עד כה לא נפגשו החיילים הנאצים ביהודי הסטריאוטיפי  שכן היהודי בגרמניה, באוסטריה ובצ'כוסלובקיה לא  שמר על המראה המסורתי). מפגש זה בין הדימוי הסטריאוטיפי לבין המציאות, עורר את החיילים הנאצים לפורקן יצרים.

עם כיבוש פולין נקטו הנאצים שורה של צעדים שנועדו לערער את הקיום היהודי:

1. רצח, עינויים והשפלה: מראשית הכיבוש  פעלו הגרמנים בשיטות טרור והתעללות. יהודים הוכו ברחובות ועונו בצורות שונות, רבים נרצחו. יהודים נתפסו ברחוב כדי לגזוז את זקנם, לעיתים את חצי זקנם לשם הגיחוך, נשים הוכרחו לנקות בלבניהן את הרחובות, יהודים נדרשו לנקות מקומות ציבוריים.

2. עבודות כפייה: מימי הכיבוש הראשונים נחטפו היהודים לעבודות כפייה במטרה לנצל את כוחם ואף לגרום להם למותם בתנאים בלתי אפשריים. עבודות הכפייה היו גם לפולנים, אך לפולנים הובטחו משכורות וזכויות סוציאליות מסוימות לעומת היהודים שלא קיבלו דבר והיו כפופים לאס.אס. כ- 50 מחנות עבודה קבועים לעבדות כפייה פעלו כבר בסוף 1940. מקצועיותם וכישרונם של היהודים גרמו לכך שהגרמנים בחרו לנצל את עבודתם גם בבתי מלאכה מסוגים שונים בערים.

3. גירושים: עם כיבוש פולין ניתנה הוראה להעביר כמאה אלף יהודים מהשטח המסופח במערב פולין לשטח ה-"גנרל  גוברנמן" ו-35 אלף יהודים גורשו מהעיר קרקוב, עיר הבירה של הגנרל גוברנמן אותה רוצה לטהר מיהודים. כל הגירושים נעשו ללא שום הכנה, והפכו מאות אלפים לפליטים חסרי בית וביטחון.   

4. נישול כלכלי: מיד עם הכיבוש נדרשו היהודים לסמן את עסקיהם במגן דוד, וזה היה הפתיח לחרם שהטילו הגרמנים על סחורות ועל עסקים יהודיים. הוחרמו מפעלים, עסקי מסחר, מלאכה, מקרקעין, בתים, סחורות ודברי ערך. במקביל לשדידה, פוטרו פקידים ומורים יהודיים, הרופאים היהודים סולקו מהמרפאות. נאסר על עורכי דין לעבוד ורישיונם בטל.

5.פגיעה בחיי הדת ותרבות: הנאצים ידעו כמה חשובה הדת ופעלו כדי לבזותה. זקני היהודים נגזזו בהתרסה ברחובות, ספרי קודש חוללו, בתי כנסת ובתי מדרש נשרפו, לעיתים עם המתפללים בתוכם, ותשומת לב מיוחדת הופנתה לביזוי רבנים והשפלתם. נאסרה שחיטה כשרה, היהודים הוכרחו לעבוד בשבתות ובחגים, נאסרו הלימודים התורנים ונאסרה תפילה בציבור. סגירת מערכת החינוך היהודית. עונשים כבדים הוטלו על מי שהפרו את הגזרות.

6. גזרות והגבלות בחיים הציבוריים: יהודים  חויבו לענוד על הבגד העליון סרט לבן עם מגן דוד כחול או טלאי צהוב. הוטל איסור על יהודים לעבור ממקום מגוריהם ללא אישור. נאסרה כניסתם לרחובות מסוימים בערים, נאסר על יהודים להשתמש ברכבות ללא אישור בכתב. בתי הספר היהודיים נסגרו, נאסר עליהם להשתמש בשירותים הניתנים לציבור למשל דואר. נאסר עליהם לבקר בקולנוע ובתיאטרון, נאסר על יהודים  לפנות לרופאים לא יהודיים, להעסיק עוזרות בית ולשלוח מכתבים בעברית וביידיש, ויש מקומות שבהם נאסר על היהודים ללכת על מדרכות, להיכנס לגנים או לעבור ברחובות מסוימים. הוטל עליהם בלבד עוצר בלילה.

השפעת צעדים אלה על חיי היהודים בפולין:

א. רוב היהודים נותרו בלי עבודה ורבים סבלו ממחסור ורעב.

ב. נפגעה התשתית החברתית – קהילתית והמסגרת הרוחנית שיכלה להיות מקור לנחמה ולתמיכה.

ג. מצוקה נפשית, תחושת עמימות, חוסר יציבות וחרדה מפני העתיד.

7. הקמת היודנראטים (מועצות יהודים):

ב-21 בספטמבר 1939 שלח היידריך (מפקד משטרת הביטחון של הרייך) מכתב דחוף למפקדי האיינזצגרופן (עוצבות המבצע של האס.אס), עוד בטרם הושלם כיבושה של פולין. זוהי "איגרת הבזק" שדנה בשאלת היהודים בשטחי הכיבוש של פולין.

תוכן האיגרת:

בפתיחת האיגרת מובעת אזהרה חמורה כי יש לשמור בסוד כמוס את תוכנית הביצוע. כמו כן מודגש כי יש להבדיל בין המטרה הסופית  שלצורך הגשמתה דרוש זמן רב יותר, לבין שלבי הביניים להגשמת המטרה הסופית.

הסעיף הראשון עוסק בריכוז היהודים (גטאות): יש לרכז בערים הגדולות את היהודים מכל רחבי פולין. כנקודת ריכוז ייקבעו ערים הקרובות לצמתי רכבת או מסילות ברזל. קהילות יהודיות שמספרן פחות מ-500 נפש יפורקו, תושביהן יועברו לנקודות הריכוז הקרובות.

הסעיף השני עוסק בהקמת מועצות זקנים יהודיות – יודנראטים: חברי המועצה צריכים להיות בעלי השפעה בקהילה היהודית. בכל מועצה עד 27 חברים. על המועצה (היודנראט) אחריות כוללת לביצוע ההוראות ולפי לוח הזמנים שיימסר להם. עליהם גם לערוך מפקד של היהודים ולהגיש רשימות לפי המין ובקבוצות גיל [עד 16 שנה, מ- 16 עד 20 שנה, מעל 20 שנה], וכן לפי מקצועות ולפי מקומות המגורים.

הסעיף השלישי עוסק באריזציה: השתלטות על מפעלי תעשייה, מלאכה ושאר הרכוש היהודי. באיגרת מודגש כי ההשתלטות תהיה הדרגתית כדי לא לפגוע בכלכלת גרמניה ובצרכי המלחמה. עד להשלמת התהליך, יהודים נחוצים (ספקים, בעלי מפעלים), יקבלו דחייה בהעברתם לנקודות הריכוז.

בסיום האיגרת ישנה הוראה המבהירה כי כל הפעולות הדרושות תעשנה תוך תיאום קפדני עם הרשויות הגרמניות במקום (הצבא והמינהל האזרחי).

משמעות והשלכות:

האיגרת מהווה מפתח להבנת מזימות הנאצים לגבי גורל היהודים שראשיתה בנישול כלכלי ובידוד פיסי. המטרה הסופית בשלב זה היא סודית ולא ברורה אך ברור כי ריכוז היהודים הוא רק שלב בהגשמת המטרה הסופית.

השיטתיות המובהר באיגרת מלמדת על התכנון המדוקדק והמטרה הקבועה שהנחו את הנאצים במדיניותם האנטי יהודית.