ספרות החוכמה- תקציר
איוב א'
פרקים א-ב':פרולוג / סיפור המסגרת
פרק א'
תקציר הפרק:
במצג הפתיחה מוצגת הדמות של איוב כצדיק מושלם מבחינה דתית ועשיר מושלם מבחינה כלכלית ואבא מושלם מבחינה משפחתית וכי היה חרד לרמתם הרוחנית של ילדיו עד כדי כך שהיה מקריב קורבנות אולי הם חטאו בלב וקיללו ("ברכו") את ה'. לפעמים בתנ"ך יש שימוש במילה ההפוכה כדי לא להגיד ביטוי מזעזע. בגלל שקללת ה' הוא ביטוי מזעזע שלא ראוי לכתוב אותו אפילו, נעשה שימוש בביטוי "ברכת ה'", כמו שבימינו לפעמים אומרים משהו במרכאות כפולות או בציניות. למשל, זה כמו לומר: "תודה על ה"ברכה"" למישהו שקילל אותך.
למרות צדקותו של איוב, וליתר דיוק - בגלל צדקותו של איוב, נוצר ויכוח בין ה' לשטן: האם איוב אינטרסנט (תועלתן, שעושה הכל לתועלת עצמו) או צדיק אמיתי (שיאהב את ה' באש ובמים ולא רק כשנחמד לו). השטן מציע לערוך ניסוי: לפגוע באיוב ולראות אם עדיין יאהב את ה'. ה' מסכים לניסוי שמציע השטן והשטן מכה באיוב, משמיד את כל רכושו והורג את כל בניו, הכל ביום אחד.
איוב מזהה את ה"חוקיות" בסדר/מבנה האסונות ולכן מבין שהכל משמים ואומר את המשפט המצמרר והמרגש (שנהוג לומר בלוויות) "ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך" (תודה על כל מה שהיה לי בזמן שהיה לי).
השטן לא מתרגש מכך שנכשל בניסוי למרות שה' "כועס" עליו/על עצמו שהסכים בכלל לניסוי, אך ה' מסכים שוב שהשטן יערוך ניסוי נוסף בבן אדם זה ואף יפגע פיזית באיוב עצמו ולא רק ברכושו. אחרי שאיוב לוקה בשחין, אשתו (עזר כנגדו או בעדו?...) מציעה לו לקלל את ה' כדי שה' יהרוג אותו וכך יגאל מייסוריו (="המתת חסד" עצמית) אך הוא מסרב בתוקף ותוקף אותה בחריפות כיצד מעזה לדבר כך? (ואולי הוא לא באמת צדיק מושלם כפי שמוצג בפתיחה אם מדבר אליה כך?)
שלושה חברים בלבד באים לנחמו. בשלב זה הם לא מזהים אותו בגלל המחלה (שחין) שהיכה בו. הם יושבים שבעה פעורי פה בלי יכולת להוציא מילה מהפה.
סיכום הפרק:
פסוקים א-ה: מצג פתיחה (אקספוזיציה)
אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ-עוּץ
מדרש השם "עוץ" – פירוש א) עוץ לפי ספר בראשית הוא הנין של נוח ולפי דברי הימים הנכד שלו.
פירוש ב) עוץ מלשון "עצה" (כמו ארץ נוד מלשון ארץ נדודים).
כלומר: מדובר בסיפור בעל משמעות אוניברסאלית ולאו דווקא בעל משמעות לאומית פנימית אמונית של יהודים בלבד.
אִיּוֹב שְׁמוֹ
מדרש השם של איוב:
פירוש א) מלשון המילה "אוהב"
פירוש ב) מלשון המילה "אויב"
ואולי אפשר להציע פירוש שלישי שזה "הלחם" (מיזוג) של אוהב+אויב.
מצבו הדתי: וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע.
תפקיד ריבוי הכינויים להדגיש שהוא צדיק מושלם!
______________________
ממשיכים לחפור:
שווה לדעת להשוות: איוב מוגדר "ירא אלהים" לעומת הצדיק של משורר תהילים שמוגדר "ירא ה' ".
מדוע?
א) זו עוד ראיה לכך שהספר נכתב בראיה אוניברסאלית ולא לאומית (ה' התגלה בשמו הפרטי רק לעם ישראל, והשם אלוהים מקובל כשמדברים על התגלות ה' בטבע או כלפי העמים).
ב) "שמותיו" של האל, לפי המדרש, הם "מידותיו" - "תכונותיו"! (כמו 13 מידות של רחמים שבספר שמות). הם דרכי ההתגלות שלו בעולם (אל מלחמות/אל מלא רחמים/וכו'). השם ה' מסמל רחמים ואילו "אלוהים" מסמל דין. כמו כן, (לאור השוואת שמות ה' בבראשית א-ב, אנו כבר יודעים כי ) השם ה' מסמל קרבה שלו לאדם ואילו אלוהים מסמל ריחוק (בבראשית ב' ה' בורא בצורה מוחשית/קרובה יותר לעולם. בפרק א' הוא בורא ב"אמירה" בלבד).
______________________
מצבו המשפחתי: וַיִּוָּלְדוּ לוֹ שִׁבְעָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת.
השימוש במספרים סמליים/טיפולוגיים/סימבולים (3,5,7) מדגיש את השלמות המשפחתית.
מצבו הכלכלי: וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי-צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד-בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת, וַעֲבֻדָּה, רַבָּה מְאֹד; וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא, גָּדוֹל (עשיר/חשוב) (יותר) מִכָּל-בְּנֵי-קֶדֶם (תושבי המזרח הקדום).
השימוש במספרים סמליים/טיפולוגיים/סימבולים (3,5,7) מדגיש את השלמות הכלכלית.
תמונה א: המחשת הצדיקות המושלמת של איוב
וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה, בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ (כל יום אצל אח אחר); וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לִשְׁלֹשֶׁת אַחְיֹתֵיהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, עִמָּהֶם (למרות שלהן אין קרקעות ואינן חוגגות מצד עצמן את הצלחת היבול)(=יחס משפחתי טוב לבנות). וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ (הסתיימו 7 ) יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם (טיהר אותם).
וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם = איוב (בדומה לאברהם, משכים קום, כלומר: מזדרז) ומעלה עולות (קורבנות) אחד כנגד אחד. סה"כ 10 קורבנות.
הנימוק להקרבת הקורבנות: כִּי אָמַר אִיּוֹב, אוּלַי(!!!) חָטְאוּ בָנַי וּבֵרְכוּ (קיללו) אֱלֹהִים בִּלְבָבָם(!!!)
איוב חושש אולי בזמן המשתה הבנים קיללו=זלזלו בה' בלב/במחשבות שלהם ולכן נזהר ומביא קורבן חטאת שה' ימחל להם על המחשבה שאולי חלפה להם בראש.
המילה "לברך ( ה' )" היא תיקון סופרים. היה כתוב או היה צריך להיות כתוב "קילל" אך כדי לא לפגוע בכבודו של ה' הסופרים (המעתיקים את התנ"ך מדור לדור) שינו מילה זו. (ממשיכים לחפור: בדומה לכך יש סה"כ 18 מקרים בתנ"ך בהם החליפו מילה למרות הקנוניזציה למרות שהטקסט התקדש).
כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב, כָּל-הַיָּמִים (שנים).
כלומר לא מדובר באירוע שיא חד פעמי אלא בשגרת חייו המושלמת של איוב.
תמונה ב: ה"ויכוח" בין ה' לשטן
השטן סבור שזה "טוב מידי כדי להיות אמיתי" וטוען שאיוב לא באמת צדיק מושלם אלא אינטרסנט.
וַיְהִי הַיּוֹם (באותו יום שאיוב הקריב קורבנות לטהר את בניו) וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים (מלאכים), לְהִתְיַצֵּב עַל-ה'; וַיָּבוֹא גַם-הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם. (יש טוענים שהשטן לא הוזמן אלא נדחף לפגישה/ועידה זו).
בדומה לשאלה "אייכה" שה' שואל את האדם, שואל ה' את השטן (כאילו אינו יודע) מֵאַיִן תָּבֹא?
השטן משיב (ובכך מסגיר את "מדרש השם" של שמו): מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ (שוטטתי/הסתובבתי לי בארץ). מדרש השם: השטן נקרא כך כי הוא שט בארץ. מדרש שם הוא לא פרוש מחייב, רק רעיון.
במקומות אחרים (כמו גם בספר איוב) לשטן יש תפקיד של "אוייב" של דמות ששמה מכשול בפני הגיבור.
ה' פונה לשטן ושואל אותו האם בשיטוטיו ראה גם דברים טובים... האם ראה את איוב שאין צדיק מושלם כמוהו?
השטן לא נעלב מהביקורת המרומזת של ה' ומשיב בלי למצמץ באמצעות שאלה רטורית:
הַחִנָּם, יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים?
שימו לב כי בקטע זה שוב ושוב מוזכרים כינויים שונים של האל. פעם ה' ופעם אלוהים באותו קטע. שכן, השמות מבטאים "מידות"/"הופעות" שונות של ה' בעולם (כפי שהערנו לעיל).
השטן טוען: אַתָּה שַׂכְתָּ (הגנת, כאילו שמת משוכה וגדר) בַעֲדוֹ (עליו) וּבְעַד-בֵּיתוֹ... מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ, וְאוּלָם שְׁלַח-נָא יָדְךָ (מטאפורה ל"הפעל את כוחך") וְגַע (פגע) בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ (בכל רכושו, כך שכבר לא יהיה לו מה להפסיד אם יפסיק להיות צדיק) אִם-לֹא עַל-פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ (אם לא יקלל אותך מיידית).
תגובת ה': ה' מסכים עם ההצעה להעמיד את איוב (כפי שהעמיד את אברהם בניסיון), אולם, הוא מסייג את דבריו/כוחו של השטן ואומר לו - הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל-תִּשְׁלַח יָדֶךָ. כלומר, תפגע בכל מה שיש לו אך לא בו עצמו (כדי שנוכל לראות כיצד יגיב. אם תהרוג אותו איך נדע כיצד יחייה לאחר האסונות?).
וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן (עם חיוך שטני?..) מֵעִם פְּנֵי ה'. השטן יוצא לדרכו ברשות ובסמכות להכות ברכוש איוב.
שאלת עמ"ר/חשיבה/דיון: מי "אשם" במכות שקיבל איוב?
מצד אחד: השטן- כי הוא הציע הצעות אלו לה' לערוך ניסוי זה באיוב.
מצד שני: ה' – כי ה' "חימם" אותו בכך ששאל אותו מה דעתו על איוב? מה ציפה? שיגיד דברים טובים?
מי פגע בפועל באיוב? ה' או השטן?
כל צד מתנער לכאורה ממעשה זה.
מצד אחד: ה' אומר לשטן "הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל-תִּשְׁלַח יָדֶךָ = רשאי לעשות לו כרצונך רק אל תפגע בו פיזית.
מצד שני: השטן הציע לה' "שלח נא ידך וגע בו" שה' יפעיל את כוחו ויפגע באיוב.
תמונה ג': מכות איוב
כשהמכות באות הן באות בצרורות...
על איוב נוחתות בזו אחר זו 4 מכות. אין לו זמן לנשום בין מכה למכה. אך זה מה שאולי הציל אותו והבהיר לו שזה לא יד המקרה או יד הגורל אלא ידו של ה'! ה' אחד = ה' אחראי על הכל! גם על האסונות.
אסון א: אסון בידי אדם
מַלְאָךְ (שליח/נער/עבד) בָּא אֶל-אִיּוֹב, וַיֹּאמַר: הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת, וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל-יְדֵיהֶם. וַתִּפֹּל שְׁבָא (הגיעו שודדים) וַתִּקָּחֵם, וְאֶת-הַנְּעָרִים (עבדים) הִכּוּ (רצחו) לְפִי-חָרֶב; וָאִמָּלְטָה רַק-אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ.
האתונות והבקר נגנבו/נשדדו.
אסון ב: אסון בידי שמים
עוֹד (עדיין) זֶה מְדַבֵּר, וְזֶה בָּא (תוך כדי שאיוב מדווח ע"י השליח הראשון מגיע שליח נוסף) וַיֹּאמַר אֵשׁ אֱלֹהִים (ברק) נָפְלָה מִן-הַשָּׁמַיִם, וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְּעָרִים וַתֹּאכְלֵם; וָאִמָּלְטָה רַק-אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ.
מכת ברק שרפה את הצאן ואת המשרתים/עבדים.
אסון ג: אסון בידי אדם
עוֹד (עדיין) זֶה מְדַבֵּר, וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר, כַּשְׂדִּים (בבליים) שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים (התפצלו ל3 מחנות) וַיִּפְשְׁטוּ (השתלטו) עַל-הַגְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם, וְאֶת-הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי-חָרֶב; וָאִמָּלְטָה רַק-אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ.
גם הגמלים נשדדו.
אסון ד: אסון בידי שמים
עַד (עדיין) זֶה מְדַבֵּר, וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר: בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן, בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר. וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר, וַיִּגַּע בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת, וַיִּפֹּל עַל-הַנְּעָרִים, וַיָּמוּתוּ; וָאִמָּלְטָה רַק-אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ.
כל בניו ובנותיו נהרגו מקריסת הבית על יושבים בגלל רוח מדברית חזקה.
מוטבים חוזרים:
עוד זה מדבר וזה בא = מדגישים את צפיפות האסונות.
נותרתי רק אני לבדי = לא נשאר כלום מהאסון ומה שנשאר נועד להכאיב לך.. לידע אותך.
________________
ממשיכים לחפור:
מבנה (סדר) האסונות:
א) מבנה צולב/כיאסטי (סדר הפריטים בתיאור האסון הפוך מסדר הצגתם במצג הפתיחה)
ב) מבנה מקביל (האסונות נעשים בסדר דומה: אדם שמים אדם שמים)
ג) מבנה של שלושה וארבעה (X+1) שלושת האסונות הראשונים פוגעים רק ברכושו (העבדים נחשבים רכושו) ואסון האחרון פוגע בחיי האדם של ילדיו הפרטיים.
________________
תגובת איוב לשרשרת המכות:
וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת-מְעִלוֹ וַיָּגָז אֶת-רֹאשׁוֹ וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ.
איוב קורע בגדיו, תולש שערות ראשו, ונופל ארצה = מנהגי אבלות.
וַיֹּאמֶר: עָרֹום (חסר כל) יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה (לקבר).
איוב עושה "הערכת מצב (מחדש)" ואומר, שורה תחתונה, אני חוזר לנקודת ההתחלה ובכל מקרה גם בנקודת הסיום כשמגיעים לקבר אי אפשר לקחת כלום מהרכוש.
לכן הוא מברך את ה' על התקופה היפה שזכה לה עד כה.
הוא מבין שכל מה שהיה לו זה מה' ולכן זה בסה"כ בהשאלה ושנגמרת תקופת ההשאלה אומרים תודה ולא תוקפים את נותן המתנה:
ה' נָתַן, וַה' לָקָח; יְהִי שֵׁם ה', מְבֹרָךְ.
מכאן למדו חז"ל שחייב אדם להודות על הרעה כשם שמודה על הטובה. (כי הכל בסופו של דבר לטובה (כפי שניווכח בסוף הספר)).
סיכום ניסיון א:
בְּכָל-זֹאת, לֹא-חָטָא אִיּוֹב וְלֹא-נָתַן תִּפְלָה (קללה) לֵאלֹהִים.
השטן נכשל בניסוי. לא רק שלא הצליח לגרום לאיוב לקלל את ה' אלא שאיוב ברך את ה' במובן החיובי של המילה. הוא הודה לו על כל מה שזכה לו עד כה.
פותרים את זה יחד:
כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה
לחצו כאן, ופתרו את שאלה 10 סעיפים א-ב
על מנת לענות על סעיף ג' יש ללמוד תחילה את פרק ב'
שובו לסעיף ג' לאחר לימוד פרק ב'
רושמים במחברת:
מילים חשובות:
בֵרְכוּ (קיללו) אֱלֹהִים, גַע (פגע) , מַלְאָךְ (שליח/נער/עבד), תִּפֹּל שְׁבָא (הגיעו שודדים), הַנְּעָרִים (עבדים), הִכּוּ (רצחו), עוֹד (עדיין), אֵשׁ אֱלֹהִים , כַּשְׂדִּים (בבליים), שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים (3 מחנות), וַיִּפְשְׁטוּ (השתלטו), וַיָּגָז אֶת-רֹאשׁוֹ (תלש שערות ראשו), עָרֹום (חסר כל), אָשׁוּב שָׁמָּה (אחזור לאמא אדמה = לקבר), תִּפְלָה (קללה).
מונחים חשובים:
פרולוג / סיפור מסגרת, מצג פתיחה (אקספוזיציה), מדרש שם, ריבוי כינויים, מספרים סמליים/טיפולוגיים/סימבולים (3,5,7), תיקון סופרים, שאלה רטורית, מטפאורה/האנשה, מוטבים חוזרים