חוק וחברה - תקציר
דברים כ"ד (י'-כ"ב)
היחס לעניים
קישור לפרק
בפרק זה יוזכרו באופן חופשי המושגים הבאים:
ניסוח חוקים במבנה של "מקרה+דין" נקרא ניסוח קזואיסטי.
מצוות שמצוות לבצע פעולה = מצוות עשה
מצוות שאוסרות לבצע פעולה = מצוות לא תעשה .
מצוות שמתייחסות לבני אדם = מצוות בין אדם לחברו / מצוות חברתיות
מצוות שמתייחסות לה' = מצוות בין אדם למקום / מצוות דתיות.
מצוות שקשורות בשטח ארץ ישראל = מצוות התלויות בארץ
מצוות שקשורות בלוחות זמנים = מצוות שהזמן גרמן
מצוות שנועדו לתועלת מבצע המצווה = מצוות תועלתניות (או לפי הרמב"ם: שיכליות)
תקציר
בפרק זה לקט מצוות הממחישות עד כמה יש להתייחס בכבוד לעניים.
באופן פשוט, על פי הצדק- אם הלווינו למישהו כסף מותר לנו לעשות מה שאנחנו צריכים כדי לגבות את הכסף שלנו חזרה. ואם גידלנו יבול בשדה- היבול כולו שייך לנו, ואם נרצה - ניתן לאחרים.
על פי חוקי התורה צריך ללכת לקראת העניים יותר- אם לווינו ממישהו כסף זה לא אומר שאפשר להיכנס לבית שלו מתי שנרצה. עדיין צריך לשמור על כבודו. אם גידלנו יבולים- יבול שנשכח בשדה או יבול שנראה פחות טוב- אסור להתקמצן ולקחת גם אותם איתנו אלא יש להשאיר אותם לעניים שבאים לקחת את השאריות מהשדה, אפילו שהיבול שלנו וגידלנו אותו בעצמנו. וכן במצוות נוספות המגבילות את היחס "הצודק" לעניים על מנת לשמור על כבודם.
סיכום הפרק
דיני משכונות:
1) איסור כניסה לבית הלווה
המקרה: כִּי (כאשר) תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ (יהיה לך משכון) מַשַּׁאת מְאוּמָה (לא חשוב מה סכום המישכון)
הדין: לֹא-תָבֹא אֶל-בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ (לא תכנס לשטח הפרטי שלו כדי לקחת את המשכון). בַּחוּץ, תַּעֲמֹד; וְהָאִישׁ, אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ, יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת-הַעֲבוֹט, הַחוּצָה.
טעם הדין: לא כתוב. ניתן לשער שמדובר כאן על הגנת הפרטיות / שמירה על כבוד האדם.
הערכים המתנגשים: הזכות לקניין של המלווה לעומת הזכות לפרטיות/כבוד של העני.
2) איסור הלנת משכון.
המקרה: וְאִם-אִישׁ עָנִי הוּא (ולקחת לו משכון (למשל, בגד לשינה))
הדין: לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ (אסור להשאיר אצלך את הבגד בלילה, אלא) הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת-הַעֲבוֹט (המשכון) כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ (בשקיעה) וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ (עם הבגד שמשכנת)
טעם המצווה: וּבֵרְכֶךָּ וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה, לִפְנֵי ה'אֱלֹהֶיךָ.
הערכים המתנגשים: זכות לקניין של המלווה והזכות לתנאי מחייה / הזכות לכבוד של העני.
דוגמה נוספת:
וְלֹא תַחֲבֹל (אל תשאיר אצלך) בֶּגֶד אַלְמָנָה (שמשכנת בגלל הלוואה שנתת לה).
יש צורך בדוגמה ספציפית זו, כדי שהמלווה לא יגיד שהוא משאיר את הבגד שלה בבית שלו ולא הולך אליה בשקיעה ובזריחה כדי למסור ולקבל את הבגד בחזרה כדי שלא יחשדו בה שהיא עוסקת בזנות. התורה מחייבת את העשיר לדאוג להחזיר לה את הבגד ולא ל"התחסד" כאילו דואג לה כשהוא בסה"כ רוצה לחסוך מעצמו את הטרחה ללכת ולחזור כל יום פעמיים ביום.
שאלת עמ"ר/דיון/מחשבה: האם זה מועיל להחזיר ולקחת כל יום את המשכון? הרי ממילא העני ממשיך להשתמש בחפץ כרגיל?
מצד אחד זה לא מועיל כי העני יכול להגיד למה לשלם על ההלוואה אני ממשיך להשתמש כרגיל בחפצים שמשכנתי.
מצד שני זה מועיל כי זה לא נעים לראות פעמיים ביום את מי שהלווה לך כסף.
איסור עושק:
נוסח אפודיקטי (קצר וקולע – ללא הסבר/נימוק/תיאור מקרה)
לֹא-תַעֲשֹׁק (לא תנצל את הכוח שלך לרעה נגד) שָׂכִיר, עָנִי וְאֶבְיוֹן, מֵאַחֶיךָ, אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ.
המכנה המשותף: אנשים חלשים כלכלית.
שווה לדעת להשוות: לגנוב זה לקחת בסתר בלי להפעיל כוח חפץ שלא שלך. לגזול זה לקחת בכוח לאור יום חפץ שלא שלך (שוד). עושק זה לנצל את הכוח לרעה ולקבל או להשאיר אצלך משהו כביכול ללא התנגדות של הצד השני. כי הוא יודע שהוא לא יכול להגיד לך לא מסכים כי הוא יפגע מזה.
למשל:
איסור הלנת שכר שכיר: אסור להשאיר את השכר שהבטחת לשכיר בסוף יום עבודה אצלה בכיס למשך הלילה אלא יש לתת לו את הכסף מייד בתום יום העבודה אחרת זה עושק – ניצול לרעה של הכוח שלך.
איסור גמול דורות
לֹא-יוּמְתוּ אָבוֹת עַל (בגלל) בָּנִים, וּבָנִים לֹא-יוּמְתוּ עַל (בגלל) אָבוֹת: אִישׁ בְּחֶטְאוֹ, יוּמָתוּ
אסור להעניש אבא של עבריין או בן של עבריין אלא כל אחד נושא בעונשו.
לכאורה פסוק זה עומד בסתירה לכתוב בעשרת הדיברות (שם ה' מבטיח גמול דורות שלילי למי שעבדו בעבודה זרה וגמול דורות חיובי למי שיאמינו רק בו באל אחד)
פתרון:
לפי הגישה הביקורתית: התורה נכתבה ע"י אנשים שונים בתקופות שונות עם דעות שונות וכל אחד רשם את דעתו.
לפי הגישה המסורתית – עשרת הדיברות מדברות על עונש משמים – ה' רשאי להעניש גם את הילדים/הורים על חטאי הוריהם/ילדיהם. אבל לבית דין אסור להעניש את הבן/אב של העבריין. כל אחד ישא בעונשו בכוחות עצמו.
איסור הטיית משפט:
לֹא תַטֶּה (לא תסלף/תשנה) מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם
טעמי המצוות:
הסיבה לקיום המצוות לעיל, היא:
וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם = נימוק חברתי-מוסרי – התחשבות בחלשים. זכור איך הרגשת שהיית עבד.
וַיִּפְדְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם = נימוק דתי – שום דבר לא שייך לך. הכל שייך לה' שהוציא אותך מעבדות.
יש מפרשים שרואים בכך רמז לנימוק תועלתני – רמז לאיום שאם לא נשמור על המצוות ה' יחזיר אותנו לגלות מצרים.
מתנות עניים:
דיני "שיכחה" בשדה
מקרה: כִּי (כאשר) תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר (חבילת שיבולים) בַּשָּׂדֶה
דין: לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ. לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, יִהְיֶה:
טעם: לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה'אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ = נימוק תועלתני
דיני "לקט" בעצים:
מקרה: כִּי (כאשר) תַחְבֹּט (תכה את העץ לבצע מסיק) זֵיתְךָ,
דין: לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ (אל תקטוף מה שנשאר על העץ למרות המסיק) לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, יִהְיֶה.
מקרה: כִּי (כאשר) תִבְצֹר כַּרְמְךָ (קטיף ענבים),
דין: לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ (אל תקטוף אשכולות בוסר / לא בשלים): לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, יִהְיֶה.
הטעם: וְזָכַרְתָּ, כִּי-עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-הַדָּבָר, הַזֶּה.
יש הרואים באיזכור זה נימוק חברתי-מוסרי-היסטורי ויש שרואים בו איום מרומז - אני עלול להחזירך למצרים כעונש על חטאיך = נימוק תועלתני.
פותרים את זה יחד:
כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה
לחצו כאן, ופתרו את שאלה 8 סעיפים א-ג
צריכים קצת עזרה?
בסעיף ג'1 יש לציין 2 מגזרים שונים.
רושמים במחברת:
מילים חשובות:
כִּי (כאשר) תַשֶּׁה (יהיה לך משכון ) מַשַּׁאת מְאוּמָה (לא חשוב מה סכום המישכון) לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ (לא תכנס לשטח הפרטי שלו כדי לקחת את המשכון). וְלֹא תַחֲבֹל (אל תשאיר אצלך ( ' לֹא-תַעֲשֹׁק (לא תנצל את הכוח שלך לרעה) אֶבְיוֹן (עני), לגנוב ( זה לקחת בסתר בלי להפעיל כוח), לגזול (לקחת בכוח לאור יום (=שוד)). עושק (לנצל את הכוח לרעה ולקבל או להשאיר אצלך משהו כביכול ללא התנגדות), עַל (בגלל), לֹא תַטֶּה (לא תסלף/תשנה), עֹמֶר (חבילת שיבולים), תַחְבֹּט (תכה את העץ לבצע מסיק) , לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ (אל תקטוף מה שנשאר על העץ למרות המסיק) , תִבְצֹר כַּרְמְךָ (קטיף ענבים), לא תְעוֹלֵל (אל תקטוף אשכולות בוסר/לא בשלים)
מונחים חשובים:
נוסח אפודיקטי (קצר וקולע – ללא הסבר/נימוק/תיאור מקרה), גישה ביקורתית/מסורתית, נימוק חברתי-מוסרי /דתי/תועלתני