חוק וחברה - תקציר
דברים כ'
דיני מלחמה ולחימה
תקציר
קובץ חוקים זה עוסק כולו בדינים הנקשרים למלחמה, והוא מחולק לשלוש יחידות:
חלק א פס' א'-ט' עוסקים בהיערכות למלחמה באויב, הן מבחינה מורלית והן מבחינה מערכתית,
חלק ב פס' י'-י"ח קובעים את הוראות המלחמה בעמים קרובים ובעמים רחוקים ואת ההבחנה ביניהם
חלק ג פס' י"ט-כ' עוסקים ביחס אל העצים במלחמה.
סיכום הפרק
דברי העידוד של כהן משוח מלחמה
פס' א'-ד': החוק נפתח
בתיאור יציאה למלחמה עם אויב שיש לו צבא גדול, מצויד ומיומן יותר ('סוס ורכב עם רב
ממך'). הכהן משוח מלחמה (שמתמנה לתפקיד בזמן מלחמה), הוא הראשון שניגש אל החיילים לפני המלחמה ומנחה אותם לא לחשוש מהאויב,
לא להירתע מלחימה איתו ולא לטעות בתגובות מולו מכיוון שה' מגן עליהם והולך עמם
להילחם נגד האויב ולהביס אותו = השקפה היסטוריוסופית דתית - שה' הוא אל המלחמות והנצחונות הן בזכותו (ללא קשר לגודל ועוצמת צבא האוייב).
חלוקת הפטורים
לאחר הכהן מגיעים השוטרים אל החיילים ופוטרים ארבע
קבוצות מהם מיציאה למערכה. שלושה סוגי חיילים פטורים מהקרב על רקע חברתי/סוציאלי, מכיוון
שיש חשש שמותם ימנע מהם לממש דבר מה שחיכו למענו והתאמצו בשבילו, ואדם אחר ייהנה
מזה במקומם:
1. חייל שבנה בית, אך טרם חנך אותו ונכנס לגור בו,
2. חייל שנטע כרם (נדרש
זמן רב להגיע ליבול ענבים), אך טרם חיללו (טרם אכל מהפירות. יש מצווה שלא לאכול מפירות העצים במשך 3 השנים הראשונות של העץ. הפרות נחשבים קדושים אז חילול הכרם זה בעצם להנות מפירותיו בשנה הרביעית),
3. חייל
שהתארס לאישה, אך לא הספיק להינשא לה.
הפטור הרביעי מופרד משלוש הראשונים (אחרון חביב) (מבנה של שלושה וארבעה / X+1), וניתן לסוג של חיילים על רקע שונה - על רקע ביטחוני ומורלי: חייל שחושש מאוד מהמלחמה והדבר אינו מאפשר לו לתפקד באופן יעיל.
יש סיכוי שהוא יכשיל את המלחמה, יסכן את יתר החיילים ואף יוריד את המורל בקרבם.
כל
אלה מוצאים מבין הלוחמים ונשלחים לביתם. רק אז שרי הצבא סופרים את הנותרים, מחלקים
אותם לגדודים ויוצאים למלחמה.
מלחמת רשות ומלחמת מצווה/חובה
פס' י'-י"ח: בקטע זה מוצגת הבחנה שעושה המחוקק בין מלחמת רשות, כלומר מלחמה בעיר/ארץ רחוקה, היושבת מחוץ לגבולות הארץ, לבין מלחמת חובה/מצווה, כלומר מלחמה בעיר/ארץ קרובה, בעמים היושבים בין יישובי הישראלים. לגבי העיר הרחוקה (פס' י'-ט"ו), על החיילים לקרוא לה לשלום (להציע לה להיכנע ולהשתעבד כדי להימנע משפיכות דמים). אם היא נכנעת, חיילי ישראל הופכים את תושבי העיר ל"עבדים" - כלומר לכפופים לעם ישראל שמשלמים מיסים מהיבול שלהם לשלטון של עם ישראל. אם העיר מסרבת להיכנע ("להשלים" - לעשות שלום איתנו), אין לפתוח מייד במלחמה אלא יש לעשות מצור (דבר זה מייקר את המלחמה ולמעשה גורם למלך לוותר לעיתים על רצונו להגדיל את ממלכתו). אחרי שהעיר גוועה ברעב והאוייב נחלש, מותר לפרוץ את חומות העיר אך יש להרוג את כל הזכרים/הגברים ('זכורה') בלבד, ומותר לבזוז/לקחת בשבי את הנשים והילדים (לעבדות), וכן את הרכוש והבהמות. גם המגבלה להרוג רק גברים מונעת יציאה למלחמות כי גם הוראה זו מקשה על החיילים שלנו. כלומר, המילה המנחה "שלום" וכן תוכן חוקי הלחימה מדגישים שמטרת דיני המלחמה - למנוע מלחמה. (כי בסופו של דבר כולם בני אדם וחווה כולם בניו של ה' גם האוייבים).
ממשיכים לחפור: על מנת שלא יפגעו חפים מפשע, לפי חז"ל יש להשאיר מסדרון הומניטרי, להשאיר פתח מילוט לתושבים שרוצים לנטוש את המערכה. הפתח יהיה לכיוון שלא פונה לארץ ישראל.
אולם, לגבי עיר קרובה (פס' ט"ז-י"ח), שבה יושבים העמים שרוצה ה' לתת את נחלותיהם לעם ישראל, יש לפעול על פי "חוק החרם", הקובע כי יש להשמיד את הערים האלה באופן טוטאלי, מבלי להשאיר זכר לאדם, לחי ולצומח = להרוג גברים, נשים, זקנים וטף, וכן לא לקחת כשלל דבר. הסיבה ליחס השונה כל כך, הוא החשש שישיבה לצדם של עובדי עבודה זרה ומגע איתם בתוך ארץ ישראל, יגרמו לבני ישראל ללכת בחוקותיהם, ללמוד את תרבותם ולעבוד את אליליהם. כלומר, התורה מבינה שאנו נתפתה ללמוד מהם ולא שהם ילמדו מאיתנו (כי הרבה יותר קשה להאמין באל אחד ולחיות לפי תורת משה). מצד שני, אם לא נשמיד אותם ונלמד מהם ה' יכעס עלינו וישמיד אותנו (ראו דברים פרק ו' פרשיית שמע ישראל)).
_____________________
ממשיכים לחפור: למה להרוג את תושבי הערים הקרובות? דרך אחת להסתכל על כך היא שבעולם העתיק היה מובן מאליו שברגע ששטח ארץ מסוים שייך לעם מסוים ולאל מסוים (לפי התפיסה של אלוהות מקומית) לעמים אחרים אסור להיות בשטח (החיים בשטח משמעותם גם עיבוד האדמות וכו', לא רק לגור שם). חלוקת הקרקעות בין עמי העולם היתה ידועה מאז אירועי ספר בראשית בהם הוקצתה נחלה לאברהם, ללוט (שבניו הם העמים עמון ומואב שנחלתם סמוכה לישראל), לעשיו (שבניו הם אדום, שגם נחלתם סמוכה לישראל) וכו'. עיבוד האדמה בשטח שאינו של העם שלך נחשב כמרד נגד החלוקה המוסכמת של הקרקעות בין העמים ולכן מרד נגד השלטון. לכן כיבוש הערים הקרובות הוא מלחמה בעמים שיודעים שהם גרים בשטח של ישראל. כיבוש שטח באופן זה נראה חריג על רקע הנורמות של ימינו אבל על רקע חוקי העולם העתיק הוא סביר.
_____________________
הערה: האם החובה להציע שלום היא רק לעיר רחוקה או גם לעיר קרובה?
רשי: מציעים שלום ועושים מצור והורגים רק גברים - כל 3 הדינים הנ"ל חלים רק במלחמת רשות.
רמב"ם: מה שכתוב "כך תעשו" מתייחס רק להוראה השלישית (להרוג רק גברים) אך 2 ההוראות הראשונות חלות תמיד. כלומר, גם במלחמת מצווה יש חובה להציע שלום ולעשות מצור כדי שיכנעו. רק אם לא נכנעים והם עומדים על שלהם יש הצדקה לפעול לפי חוק ה"חרם" ולהשמידם.
לסיכום החלק הזה:
עיר רחוקה --> מלחמת רשות --> או שהם מסכימים לעשות שלום ולשלם מס לישראל, אם לא - עושים מצור והורגים את הגברים
עיר קרובה --> מלחמת חובה --> הורגים את התושבים (לפי חלק מהדעות - עושים אותו דבר כמו במלחמת רשות רק שאם הם לא מסכימים לשלם מס הורגים את כל האוכלוסיה)
היחס לעצים
פס' י"ט-כ': מציגים
הנחיות באשר לדרך שיש לנהוג כלפי עצים בשעת מלחמה. מדובר במלחמת רשות שהשהייה במצור סביב העיר הנכבשת היא ממושכת כדי לכבוש אותן אחרי שהעיר גוועת ברעב בגלל חסימת פתחי הכניסה/יציאה לעיר. במצב כזה נדרשים הלוחמים להבחין בין עץ פרי לעץ סרק (עץ שבני אדם לא אוכלים את פירותיו) כדי להרוויח מהם את התועלת הרבה ביותר בזמן מלחמה ומצור. אסור לגדוע עץ פרי,
מכיוון שהוא יכול לספק מזון לתקופת הקרב הארוכה (=נימוק תועלתני), אך מותר לעשות כן לעץ סרק/נוי
ולהשתמש בו לבניית כלים ולהבערת אש. מטרת החוק מבחינה פסיכולוגית, ככל הנראה, היא לרסן
את הלוחמים בשעת מלחמה ולהט החרב והשעמום. לוחמים בשדה הקרב עמוסים באדרנלין, בהורמונים,
ברוח לחימה ובגבריות מתפרצת, וקיים חשש שיתנהגו בצורה משולחת רסן, ודווקא
ההתבוננות בפרטים הקטנים הנדרשת מהם (למשל בעצים), מלמדת אותם איפוק ושיקול דעת. יתרה מכך, יש כאן נימוק מוסרי - אין לפגוע במי שלא פוגע בך. האדם עץ השדה? = שאלה רטורית. האדם זה כמו עץ? העץ הוא אוייב? התשובה היא לא ולכן אסור לפגוע בו.
פותרים את זה יחד:
כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה
לחצו כאן, ופתרו את שאלה 8 סעיפים א-ג
צריכים קצת עזרה?
התשובות לכל השאלות בגוף הסיכום
רושמים במחברת:
מילים חשובות:
רכב (מרכבות מלחמה), עם רב ממך (כמות חיילים גדולה יותר), חנך (השתמש בפעם הראשונה), חיללו (לא קדוש), שלום (כניעה), עץ סרק (עץ שבני אדם לא אוכלים את פירותיו)
מונחים חשובים:
כהן משוח מלחמה, השקפה היסטוריוסופית דתית, מבנה של שלושה וארבעה (דגם X+1), מלחמת רשות, מלחמת חובה/מצווה, מילה מנחה, חוק החרם, נימוק תועלתני/מוסרי, שאלה רטורית