חוק וחברה - תקציר

ויקרא י"ט (א'-ד', ט'-י"ח)

להיות בן אדם טוב

מבוא לספר

ספר ויקרא הוא הספר השלישי בחמשת חומשי תורה והוא נקרא ספר ויקרא על שם המילה הראשונה בספר (כמו שספר בראשית נקרא ספר בראשית על שם המילה הראשונה בספר (וכמו שספר שמות נקרא ספר שמות על שם המילה השניה בפסוק הראשון בספר)).

ספר ויקרא נקרא בתרגום השבעים "לויטקוס" (ספר הלווים).

בחז"ל הוא נקרא ספר תורת כוהנים והיות ויש בו פרקים רבים בנושא קורבנות.

פרק י"ט נקרא ספר הקדושה והוא עוסק בציוויים שהופכים אותנו ל"עם קדוש".

תקציר

קובץ חוקים דתיים וחברתיים זה עוסק בַּמונח קדושה, המשמש כאן כביטוי מכליל לסדרה של התנהגויות ההופכות אדם ל"קדוש" (שונה/נבדל) כמו ה'. מקור החוק ותוקפו של החוק הוא אלוהי, שכן הוא נמסר מה' למשה בדרישה להורות אותו לעם, ולכן פעמים רבות בפרק מופיע הביטוי החוזר "אני ה' [אלוהיכם]", המתַקף את החוק ומהווה "נוסחת סיום" לכל קבוצה/תת נושא של חוקים וכן סוג של איום מרומז שכדאי לנו לשמור על החוק אחרת נענש כי ה' רואה הכל (= "נימוק תועלתני").

סיכום הפרק

החוק נחלק לשני חלקים:

פס' א'-ד' מתארים מצוות דתיות ציוויים שבין אדם למקום (לה'), והם דומים לחוקים המצויים בעשרת הדיברות: כיבוד הורים, שמירת שבת, אמונה באל יחיד (איסור עשיית מסכות ואלילים).

ההבדלים בין הנוסחים של הדיברות לבין המצוי בחוק "קדושים תהיו" אינם משמעותיים (חז"ל וגם המחקר המודרני עמדו על ההבדלים והציעו הסברים שונים לקיומם), אולם אין הם אינם משליכים על הרעיונות הדומים שבחוקים אלה, המלמדים על הערכים הזהים שהנחו את העם בתקופת התנ"ך.

_________________________________

ממשיכים לחפור:

שימו לב למשל, להבדלים הבאים:

1. סדר הציווים - בעשרת הדיברות מצוות שבת לפני מצוות כיבוד הורים.

2. סדר הדמויות - בעשרת הדיברות האב לפני האם במצוות כיבוד הורים. כדי לאזן ביניהם.

3. שכר ועונש - בעשרת הדיברות יש גמול דורות/אישי/קיבוצי חיובי/שלילי. אדם קדוש לא עושה דברים בגלל שכר ועונש אלא בגלל שזה אמת ולא שקר.

_________________________________

בפסוק ב' מורה ה' למשה לדרוש מהעם להיות עם קדוש מהסיבה שה' הוא קדוש. רעיון זה נובע מהתיאור האוניברסלי של בריאת האדם בבראשית א', כ"ו, שם מתואר האדם כברוא שנברא בצלם האל ובדמותו. בשל כך על האדם להידמות לה' בדרכיו ובהתנהגויותיו.

הדרישה להרגיש יראה כלפי ההורים (לכבד אותם ולהכיר בחשיבותם) נובעת מהתפישה ששלושה שותפים משתתפים ביצירת האדם: אבא, אמא, ה'. שמירת השבת נדרשת כחלק מרעיון ההידמות לאל - כשם שה' ברא את העולם בשישה ימים ובשביעי נח ופסק ממלאכה, כך גם האדם צריך לעשות. האיסור לעבוד אלילים נובע מהתפישה המונותאיסטית, לפיה יש לעבוד אל אחד בלבד, הוא אלוהי ישראל.

קיומם של שלושת החוקים הללו, שהם דתיים מעיקרם, מקדם את האדם להיות קדוש בעיני ה'. אך לא די בהם: כדי להיות קדוש, יש לקיים גם את החוקים החברתיים הבאים.

פס' ט'-י"ח מציגים את ההתנהגויות החברתיות המצופות מהאנשים בתחומים: החקלאי, הכלכלי, המשפטי ובתחום יחסי האנוש (להוציא את פסוק י"ב, שהוא בעל אופי דתי). המסר העולה מהם הוא שקדושה אינה עניין דתי בלבד, אלא משלב היבטים חברתי, מוסרי וערכי. כדי להיות "קדוש", עליך תחילה להיות "בן אדם טוב".

בתחום החקלאי (פס' ט'-י')

גידולי שדה: נדרש החקלאי בעת הקציר להשאיר בשדהו פאה (קצה, מסגרת) ונאסר עליו ללקט שיבולים נפלו לו בעת הקציר ואסיף, אלא עליו להשאירם לשכבות החלשות בחברה: עני וגר.

גידולי גפנים/כרמים: החקלאי מצווה להשאיר עוללות - את הענבים שלא הבשילו על הענפים, ולא לחזור לאסוף אותם בהמשך. כך גם לא ללקט "פרט" - ענבים בודדים שנפלו לרצפה או אשכול שיש בו כמה ענבים בודדים.

בתחום יחסי האנוש (פס' י"א) נדרש האדם לא לפגוע בקניין הפרטי של האדם: לא לגנוב, ולא להכחיש שגנב ולא לשקר בשום מצב. יש פה חינוך לאהבת האמת ולמימושה.

בתחום הדתי (פס' י"ב) נאסרת השבועה בשקר בשם ה' מפני שהיא נחשבת לחילול (זלזול ב)כבודו. הערך הנשגב של האמת לא מאפשר לקשור את שם ה' בדברי שקר.

בתחום הכלכלי (פס' י"ג) נדרש המעסיק לא לנצל את חולשת העובדים, לא לעשוק אותם ולא לגזול מהם דבר ובעיקר לא להלין (להשכיב את הכסף אצלך בלילה) את המשכורת שלהם בשום מצב (=איסור הלנת שכר).

פס' י"ד אף הוא עוסק ביחסי אנוש ובמוסר, ובו מוזהר האדם מניצול מגבלה של עיוורים וחרשים באופן נבזה, שלא יאפשר לדעת מי פגע בהם. זהו איסור חמוּר!

המילים "עיוור" ו"חרש" הן לא רק תיאור פיזי של לקות של אדם שאותה אסור לנצל לרעה (לעשוק), אלא גם מטאפורה לכל חולשה של אדם שניתן לנצל לרעה (=לעשוק). למשל, אסור לקלל אדם שלא דובר את השפה שלך גם אם הוא שומע פיזית. וכן, אסור להטעות מישהו (למשל לסמן לו כיוון שגוי בכוונה), גם אם הוא רואה אך לא מבין שעובדים עליו.

בתחום המשפטי (פס' ט"ו) מוזהר השופט מעיוות משפט ומהטייתו למען עני (דל) או עשיר (גדול). זוהי שאיפה לצדק, הוגנות ושוויון במשפט.

פס' ט"ז-י"ח עוסקים בתחום יחסי אנוש. הם אוסרים ללכת רכיל (לספר לשון הרע), אסור לעמוד על דם רעך = אסור לעמוד מנגד שמישהו בסכנת חיים (גם אם לא אתה זה שגרמת לסכנה בה הוא מצוי).

בפסוקים אלו התורה אוסרת על "שמירה בבטן", ומעודדת לדבר על מה שקשה לך. "הוכח תוכיח את עמיתך" - תסביר לו את טעותו/שהוא פוגע בך. כדי להימנע מנטירת טינה (מאיזכור המעשה הרע שעשה לך) או מנקמה.

"ולא תשא עליו חטא" = פירוש א) אם לא תסביר לו שהוא חוטא/פוגע בך - אתה תשנא אותו וזה הרי אסור (לא תשנא / ואהבת לרעך). תשא (=תסחב, תרים) עליו (=בגללו) חטא (חטא של שנאת האחר) פירוש ב) הוא ימשיך לחטוא כי לא הסברת לו שזה פוגע/אסור ואז גם אתה תישא בגללו חלק מהחטא.

פותרים את זה יחד:

כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה

לחצו כאן, ופתרו את שאלה 8 סעיפים א-ג

צריכים קצת עזרה?

בסעיף א' "חברת מופת" הכוונה חברה "מושלמת" שמשמשת דוגמה לעמים אחרים.

בסעיף ב1 יש להדגים מצוות מתחומים שונים. יש להציג מה התחום וכיצד הנחת היסוד של החוק היא שאנשים נוטים לעשות דברים רעים לכן צריך להזהיר אותם.

בסעיף ג2 יש להראות כיצד גם יוסף וגם האחים עברו על חוקים שונים בויקרא יט. כל אחד מהם עבר על איסור אחר!

רושמים במחברת:
מילים חשובות:

פאה (קצה, מסגרת), לקט (הרמת שיבולים שנפלו לו בעת הקציר), עוללות (ענבים שלא הבשילו), פרט (ענבים בודדים (שנפלו לרצפה או אשכול שיש בו כמה ענבים בודדים)), לא להלין (להשכיב את הכסף של המשכורת אצל המעסיק בלילה) , לעשוק (=לנצל לרעה), דל (=עני), גדול (=עשיר) ,ללכת רכיל (לספר לשון הרע), טינה (איזכור המעשה הרע שנעשה לך), ולא (=אחרת)

מונחים חשובים:

חמישה חומשי תורה, ספר תורת כוהנים , ספר הקדושה, קדוש", חוק דתי, מצוות בין אדם למקום (לה'), חוק חברתי, ביטוי החוזר/נוסחת סיום, נימוק תועלתני, מטאפורה