נביא ונבואה - סיכום

ירמיה כ"ח

"קרב"  נביאים, אחד על אחד

קישור לפרק

מבוא לפרק:

חורבן ירושלים לא התרחש בבת אחת. הפרק שלנו מבחינת ציר הזמן נמצא בין גלות יהוכין (שהתרחשה בשנת 597 לפנה"ס) לבין גלות בבל (בשנת 586 לפנה"ס). בין ה"מכה" הראשונה שנוחתת על ראשם של תושבי יהודה כאזהרה ע"י מלך בבל למכה השניה והאנושה. יהויכין המלך (לשעבר), משפחתו ואנשיו הקרובים נמצאים עכשיו בבבל, כי ככה בבל החליטו והם ממלכה עצומה אז מה שהם רוצים זה מה שיהיה.
האנשים בירושלים התפצלו לשתי קבוצות (בגדול) אלו שאמרו שעדיף להוריד ראש, לקבל את ה"עונש" של שלטון בבל (ירמיה בקבוצה הזו), ואלה עם הביטחון העצמי המופרז שחושבים שצריך למרוד בבבל או שיש סיכוי לנצח אותם (כנראה שאין סיכוי. זו הקבוצה של הנביא חנניה שבא להופעת אורח בפרקנו). 

 

תקציר

ירמיה מתאר עימות בינו לבין חנניה, נביא שקר שמבטיח לעם שגלות יהויכין (שהתרחשה בשנת 597 לפנה"ס) תסתיים תוך שנתיים וכל מי שגלה לבבל יחזור. חנניה נשמע אמין, נשמע כמו נביא אמת, אלא שה' לא באמת שלחו ולכן ה' אומר לירמיה שחנניה נביא השקר יענש וימות תוך שנה. בדרך ירמיה ניסה להציג מה הקריטריונים לנבואת אמת אך חנניה לא טרח להקשיב ולחזור בו אלא התחצף ונהג באלימות כלפי ירמיה (שבר לירמיה חפץ שירמיה נהג להסתובב עימו על צווארו כמעשה סמלי שמבשר על החורבן/שיעבוד לבבל). חנניה אכן מת בשנה ההיא, אבל ייתכן שתגובתו רודפת השלום של ירמיה ליריבו פגעה בתדמית שלו.

 

סיכום הפרק

 

פסוק א: כותרת

תקופת הנבואה: בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה (המלך האחרון!).

תאריך: בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית  (5 שנים לפני חורבן בית המקדש (בשנת 591 לפנה"ס)) בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי (חודש אב)

מיקום: בְּבֵית ה' (בית המקדש)(ברחבה) לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וְכָל-הָעָם

 

פסוקים ב-ד: הצגת דברי חנניה נביא השקר

חנניה טוען שה' נגלה אליו ואמר לו שממלכת בבל תיפול והשיעבוד יפסק. הוא נשמע כמו נביא אמת נראה כמו נביא אמת ולכן קשה להבחין האם הוא נביא אמת או לא.

דברי חנניה:

כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל = נוסחת פתיחה של נביאי אמת (הוא לא מנבא בשם אלילים אלא בשם ה').

שָׁבַרְתִּי אֶת-עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל = שימוש ב"מעשה סמלי" (כמו נביאי אמת שרצו את תשומת לב העם).

בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה = הצבת לוחות זמנים כדי להעמידו במבחן המציאות – משדר ביטחון עצמי שמדובר בנבואת אמת.

אֲנִי מֵשִׁיב אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת-כָּל-כְּלֵי בֵּית ה' אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל, מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה, וַיְבִיאֵם בָּבֶל (=כל כלי הזהב שנלקחו בגלות יהויכין (בשנת 597 לפנהס).  וְ(אף) אֶת-יְכָנְיָה (יהויכן) בֶן-יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ-יְהוּדָה (עצמו)(יחד עם) וְאֶת-כָּל-גָּלוּת יְהוּדָה הַבָּאִים בָּבֶלָה,

אֲנִי מֵשִׁיב אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה נְאֻם-ה'  כִּי אֶשְׁבֹּר אֶת-עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל = חזרה = הדגשת הבטחון בנבואה שהיא נבואת אמת.

 

תגובות ירמיה:

תגובה ראשונה: אָמֵן, כֵּן יַעֲשֶׂה ה'; יָקֵם ה', אֶת-דְּבָרֶיךָ = הלוואי! (גם אני אשמח!).

תגובה שניה: אַךְ שְׁמַע נָא הַדָּבָר הַזֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֶיךָ, וּבְאָזְנֵי, כָּל-הָעָם... ירמיה מסתייג ואומר, תקשיב טוב לדברי הבאים:

 

הקריטריונים לנבואת אמת:

בשונה מהקריטריונים לנבואת אמת בספר דברים, ירמיה מגדיר מעט אחרת את המאפיינים של נבואת אמת.

בספר דברים ההגדרה לנבואת שקר היא מאוד פשוטה – לא התקיימה = שקר.

(משמע, אם התקיימה אז לכאורה זה תמיד נבואת אמת)(ניתן לפקפק בכך, כי לפעמים סתם יוצא שאמרת משהו ובמקרה יצא נכון...)

ירמיה מבחין בדרך אחרת בין נבואת אמת לשקר. לפי תוכן הנבואה. אם היא "נבואת שלום" (נבואת נחמה – דברים נעימים וחיוביים לשמיעה) רק אז חובה שהיא תתגשם כדי שנדע האם היא נבואת אמת או שקר. אבל אם זו נבואת "זעם" (פורענות) שמתארת עונשים גם אם היא לא מתגשמת (כי העם נבהל וחוזר בתשובה והנבואה משיגה את מטרתה) אז זו נבואת אמת בכל מקרה כי מטרתה היא לא להתגשם אלא רק לאיים.

במילים אחרות: אם ה' מבטיח משהו טוב- הוא בטוח יקיים אותו ולכן אם לא התקיים זו נבואת שקר. אם ה' מבטיח משהו רע- ייתכן שהגזירה תתבטל כי יש לעם כוח לשנות את המעשים ושיתבטל העונש (או שזו היתה רק אזהרה כי ה' ידע שהם ישנו את המעשים שלהם). אז ירמיהו היה מוכן להסכים עם יריבו שאולי יהיה טוב, למרות שמפעל חייו של ירמיהו ברגע זה לשכנע את כולם שיהיה רע. דמיינו מאמנת כדורגל שמזהירה את הקבוצה מהפסד אם לא יתאמנו ובאה שחקנית ואומרת: בטוח ננצח. המאמנת צריכה להיות אישיות נדירה בשביל לענות: הלוואי שאת צודקת, ולא לחזור עם מלא ביטחון עצמי על האזהרות שלה שכנראה נפסיד כי לא מתאמנות מספיק. אנחנו רגילים שכדי להעביר מסר צריך לחפור איתו וכל הסכמה, אפילו חלקית, עם מי שמתווכח איתנו נחשבת חולשה של הטענות שלנו. ירמיהו איש אמת ולכן מסכים להודות שיכול להיות שישפרו את ההתנהגות שלהם ומה שהוא מזהיר מפניו לא יקרה.

הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם (נבואת נחמה)(רק) בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא (רק כשזה יתגשם אם יתגשם במועד שהובטח רק אז) יִוָּדַע הַנָּבִיא, אֲשֶׁר-שְׁלָחוֹ ה' בֶּאֱמֶת. 

כלומר: לפי ירמיה יש קושי/בעייתיות בזיהוי סוג הנבואה, אם זה נביא אמת או שקר, כרגע לא ניתן לדעת האם חנניה דובר אמת או שקר ויש להמתין שנתיים כדי שנדע האם אכן גלות יהויכין תסתיים והמלך יחזור ליהודה או שחנניה שיקר. 

 

תגובת חנניה:

וַיִּקַּח חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת-הַמּוֹטָה (מוט עץ) מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא וַיִּשְׁבְּרֵהוּ.

רקע למעשה: ירמיהו מסתובב כבר הרבה זמן בירושלים עם מתקן מעץ ששמים על גב של בהמות בזמן העבודה. הוא עושה את זה כדי להמחיש שיהיה טוב  אם נעמוד בעול של בבל ולא נמרוד בהם.

חנניה, כדי להפגין בטחון מוחלט, נגש לירמיה ומסיר ממנו את "מוט" העץ (את ה"עול" של המחרשה) שהסתובב עימו על צווארו כדי לסמל את השיעבוד לבבל – ושבר אותו לעיני כולם (כדי לסמל שחרור מבבל, כמו שהוא חוזה בשקר).

 

תגובת ירמיה:

 וַיֵּלֶךְ יִרְמְיָה הַנָּבִיא לְדַרְכּוֹ – ירמיה שותק וקם והולך ולא מגיב.

 

שאלת עמ"ר/מחשבה/דיון: האם השתיקה של ירמיה היא חיובית או שלילית?

מצד אחד חיובית – הוא לא נלחם על דעתו. לא מגיב בחזרה באלמות. הוא אולי מטיל ספק בעצמו אולי בכל זאת אני טועה וחנניה צודק? אולי חשב לתת לזמן לעשות את שלו ולהמתין שנתיים עד שיתברר לכולם מי צודק.

מצד שני שלילית – נותן לחנניה נביא השקר תחושת ניצחון והעם ימשיך להתנהג כרגיל מה שיקטין את הסיכוי שה' יוותר להם על העונש. והכל בשעה שהוא יודע שחנניה משקר כי ה' אמר לו דברים הפוכים בכל הנבואות הקודמות.

 

תגובת ה':

ה' מעניש את חנניה בגמול אישי מיידי בשיטה של מידה כנגד מידה ואת העם בגמול קיבוצי.

מטאפורת המוטות: מוֹטֹת עֵץ שָׁבָרְתָּ וְעָשִׂיתָ תַחְתֵּיהֶן מֹטוֹת בַּרְזֶל.  מעתה, הסבל של השיעבוד מתואר באמצעות מוט ברזל שירמיהו ישא על גבו ולא מוט עץ. כלומר השיעבוד יהיה הרבה יותר קשה וכואב = גמול קיבוצי – גם צדיקים יסבלו מכך.

וְגַם אֶת-חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ = הגזמה ספרותית – גם החיות יפחדו ממלך בבל.

לֹא-שְׁלָחֲךָ ה', לָכֵן כֹּה אָמַר ה': הִנְנִי מְשַׁלֵּחֲךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. הַשָּׁנָה אַתָּה מֵת.

היות ולא נשלחת תשולח. היות והשתמשת בלוחות זמנים תמות לפי לוחות זמנים. כלומר גמול אישי בשיטה של מידה כנגד מידה.

 

התגשמות נבואת  ירמיה:

וַיָּמָת חֲנַנְיָה הַנָּבִיא בַּשָּׁנָה הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי (חודש תשרי, כלומר תוך חודשיים).

 

המילה המנחה "נביא" מופיעה בפרק 12 פעמים. 6 פעמים ביחס לחנניה ו12 פעמים ביחס לירמיה כדי להדגיש את הקושי לזהות מי נביא אמת ומי נביא שקר.

פותרים את זה יחד:

כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה

לחצו כאן, ופתרו את שאלה 7 סעיפים א-ג

 

צריכים קצת עזרה?

סעיף ב'1 וסעיף א2 די דומים. בשני המקרים ירמיה נגד נביאי השקר. אולם, בסעיף ב2 הוא עוסק בטענה שונה מאשר בסעיף א'1. פרק כ"ז מדבר לפני שיהויכין יצא לגלות וירמיה יעץ לו מה לעשות בניגוד לדעת נביאי השקר שגרמו לו לו להיות שאנן.

בסעיף ג'2 יש להציג את הסתירה בין פסוק ט' בפרק י"ח לבין דברי ירמיה בפרק שלנו. (אין צורך לתרץ את הסתירה (ממשיכים לחפור: למקרה שישאלו בעתיד - התירוץ הוא: שהנבואה תקפה כל עוד לא יחטאו (השוו לדברי נדר יעקב לאחר שה' הבטיח לו שיגן עליו)).

רושמים במחברת:
מילים חשובות:    

בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי (חודש אב), בְּבֵית ה' (בית המקדש) , אָמֵן (בהקשר זה: הכוונה הלוואי!),  בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי (חודש תשרי)

מונחים ותאריכים חשובים:

גלות יהוכין (שנת 597 לפנה"ס) גלות בבל וחורבן ירושלים והמקדש (בשנת 586 לפנה"ס), נביא שקר, קריטריונים לנבואת אמת , נוסחת פתיחה, מעשה סמלי, חזרה, "נבואת שלום" (נבואת נחמה), נבואת "זעם" (פורענות), מידה כנגד מידה, גמול קיבוצי, מטאפורה,  הגזמה ספרותית, מילה מנחה.