סיכום: כל החומר בתחביר

המשפט השמני

במשפט השמני אין פועל. לכן, כשנחפש את הנשוא במשפט השמני לא נשתמש בכלל "נשוא=הפועל במשפט" אלא ניזכר בבסיס של נושא ונשוא:

נשוא = הדבר החדש במשפט.

נושא = הדבר עליו מדברים.

                                    נושא  נשוא
למשל המשפט:             אני  יפה.

הדבר החדש במשפט הוא "יפה" לכן – נשוא.

הדבר עליו מדברים הוא "אני" לכן – נושא.

 

האוגד

במשפט השמני יש מרכיב מיוחד שאין במשפט הפועלי - האוגד. שימו לב:

שי הוא גיטריסט.

ננתח לנשוא ונושא:   הדבר החדש – גיטריסט. הדבר עליו מדברים – שי. לכן:

נושא         נשוא
 שי    הוא   גיטריסט.

מה דעתכם על המילה "הוא"?

המילה "הוא" תיחשב אוגד. 

• האוגד יהיה תמיד בין הנושא לנשוא (מְאַגֵד ביניהם).
• את האוגד ניתן להשמיט והמשפט יישאר תקני.

 

ישנם ארבעה סוגי אוגדים:

1.      המילה "הוא" ונטיותיה - הוא/ היא/ הם/ הן

 

נושא  אוגד נשוא
מיקה   היא   קסם

 

2.      היה ונטיותיו – היה/ הייתה/ היו...

 

נושא אוגד  נשוא
  את   היית    הכל    בשבילו.

 

3.      אין ונטיותיו – אינו/ אינה/אינם...

 

נושא  אוגד נשוא
השיר   אינו   פוליטי.

 

4.      פעלי שינוי והתהוות – הפך ל, נעשה, נהיה...

 

נושא       אוגד      נשוא
התחביב   הפך   למקצוע.

 

עד כאן למדנו על נושא ונשוא (וגם על אוגד, בקטנה). נשוא ונשוא מוגדרים כ- תפקידים תחביריים. בהמשך נלמד על תפקידים תחביריים נוספים.