נביא ונבואה - סיכום
ירמיה ב' (א'-כ"ח)
נבואת תוכחה על ישראל העוזבים את ה' ועובדים עבודה זרה
תקציר
הנביא ירמיהו נשלח על ידי ה' אל תושבי ירושלים לשאת נבואת תוכחה המתריסה על התערערות מערכת היחסים הזוגית, היפה והטהורה, שהייתה בין העם וירושלים לבין ה'. התערערות שרבים אשמים בה, והיא נקשרת לעבודת אלילים ולהתרחקות מה'. ניכר כי בנבואה יש מטען רגשי עמוק, הנובע מתחושת בגידה באל, דחייה ונטישה אותו.
סיכום הפרק
הנבואה שבפרק עתירה בלשונות ציוריים ונבואיים, הלקוחים משדות סמנטיים (תחומי חיים) של זוגיות (מטאפורת האירוסין) ושל טבע (מטאפורת הביכורים), והם המשמשים ליצירת המסר האלוהי לעם ישראל. בפס' ב'-ג' מבקש ה' מהנביא לומר לעם, המתואר כזוגתו, שהוא זוכר את ימי החסד האהובים, שבו הם חברו תחת ברית, כאשר העם הלך אחרי ה' במדבר והיה הראשון להיות קדוש לה' ולקבל את הגנתו. זו אידיאליזציה של המציאות, שכן, בפועל, בני ישראל חטאו כבר בדור המדבר (כפי שירמיה ידע להגיד זאת בפרקים אחרים), למשל בחטא הידוע - חטא העגל.
בפס' ד'-ח' טוען ה' כנגד העם ומנהיגיו שעושים אשר התרחקו ממנו ופנו לעבודת אלילים = להבל = (מטאפורה לדברים חסרי תועלת - כמו האויר שיוצא מהפה). ולכן, גם הם "יעלמו" כמו הבל פה, ילכו לגלות ויכחדו = מידה כנגד מידה.
בדברי ה' משובצות אמירות המביעות תחושה של כפיות
טובה, של נטישה ושל אכזבה מהעם. לדבריו, במקום שהעם יזכור את מעשיו, שהוציאם
ממצרים, הוביל אותם במדבר הקשוח והוריש להם את הארץ, הם טימאו את נחלתו והרבו
תועבה. אף בעלי תפקידים חשובים בעם בגדו בה': כוהנים, תופשי תורה (זקנים/חכמים), רועים (מנהיגים) ונביאים (הכוונה לנביאי שקר!).
בפס' ט'-י"א מזמין ה' את עמו לריב תוכחה (משפט), שבו הוא מציע להם ללכת לבדוק האם קיים עוד עם כזה שהחליף את אלוהיו (וזאת על אף שאלו לא אלוהים אמיתיים).
לָכֵן, (קשר של סיבה ותוצאה) עֹוד (=בעתיד) אָרִיב (=אשפוט) אִתְּכֶם נְאֻם-ה’ (גמול אישי); וְאֶת-בְּנֵי בְנֵיכֶם (גמול דורות), אָרִיב.
הפסוקים הבאים הם אוסף של שאלות רטוריות - של טענות ה' נגד ההתנהגות של עמו, ומשולבים בהם ניגודים המעצימים את המסר של התנהגותו השלילית של העם: הם עזבו (ויתרו על) מקור מים חיים (ה') לטובת בארות נשברים (סדוקים, שהמים דולפים מהם). במקום להיות "בנים של מלך", הם מתנהגים בצורה מושמצת כמו ילדים של עבדים.
בפס' ט"ו-י"ט מתוארים העונשים שיבואו על העם: הכפירים = אויבים יפגעו בו וישרפו את עריו, ולא רק אלה מצפון, גם ערי מצרים יכו בעם על שעזב את ה' שהוליכו בדרך משם. האזכור של מצרים נועד להראות שה' שהושיע את העם מפני המצרִים, יביא אותם כדי לפגוע בו שוב בשל כפיות הטובה. ניסיונותיה של הממלכה לקשור קשרים עם מצרים ועם אשור (והזגזוג ביניהן) יעלו במחיר רב, כל הרע שהיא עושה יגרום לה' להעניש אותה ללא רחם.
בפס' כ'-כ"ח הדימויים משמשים להראות כיצד השתנתה הממלכה עם השנים. ה', אשר חילץ אותה מאזיקי שלטון זר ('ניתקתי מוסרותייך') מכל צרה כל הזמן, מוכיח אותה על שהתחייבה לא לעבור על חוקיו, אך זנתה מבחינה מוסרית על כל גבעה ותחת כל עץ (ניגודים/מקצה לקצה - מעל ומתחת = כל מקום = הדגשה/הגזמה). השימוש בגבעות ועצים בא לציין מקומות ציבוריים שמעידים על חוסר בושה אך גם בא לרמוז על עבודת האלילים שהתרחשה באופן אופייני מתחת לעצים ועל גבעות.
ה', שנטע גפן בריאה ועדינה, רואה איך הפכה לו לצמח בר אלים וגס. חטאיה כל כך ודאיים וברורים, שגם חומרי ניקוי, (כגון "נתר" ו"בורית") לא יצליחו לנקות את כתמם. הלכלוך הוא מטאפורה לחטאים וחומרי ניקוי הם מטאפורה לעונשים שמטהרים.
התנהגות העם (ממלכת יהודה) דומה להתנהגותה של בכרה (נקבת גמל צעירה) שאינה מרוסנת ולפרא (חיה דמוית חמור - חיה לא מבוייתת).
דימויים אלה נועדו לרמז להתנהגות של אישה בוגדת המחפשת מאהבים בלי סוף ובוגדת בבן זוגה, כך עשו בני העם לה' בגלוי וגם המנהיגים שלהם (מלכים, שרים, כוהנים ולוויים). ה' מלגלג על בחירת האנשים להתייחס לפסלים מאבן ומעץ כהורים וטוען במבחן האמת הם יתגלו כלא מועילים בהצלת העם.
פותרים את זה יחד:
כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה
לחצו כאן, ופתרו את שאלה 7 סעיפים א-ג
כל התשובות לכל הסעיפים כתובות (או רמוזות כמעט במפורש) בסיכום.
רושמים במחברת:
מילים חשובות:
הבל (אויר שיוצא מהפה), תופשי תורה (זקנים/חכמים), רועים (מנהיגים), נביאים (נביאי שקר), עֹוד (=בעתיד) אָרִיב (=אשפוט), עזבו (ויתרו), בארות נשברים (סדוקים, שהמים דולפים מהם), ניתקתי מוסרותייך (שברתי את האזיקים שלך), בכרה (נקבת גמל צעירה) פרא (חיה לא מבוייתת).
מונחים חשובים:
מטאפורת האירוסין, מטאפורת הביכורים, אידיאליזציה,
מידה כנגד מידה, כפיות טובה, גמול אישי, גמול דורות, שאלות רטוריות ,
ניגודים, מקצה לקצה , מטאפורה