אשכול העולם היהודי - מקומה של ישראל בחיי העם היהודי.

השסע הדתי

שסע = קרע, חתך.

השסע הדתי - הגדרה:

•  קו גבול החוצה את החברה היהודית בישראל  ומבטא מתח, קיטוב ומחלוקות בנוגע לאופייה הרצוי של המדינה ובנוגע למקומה של הדת במדינה ובמרחב הציבורי.
• השסע סב סביב נושאים שונים שעליהם יש מחלוקת ביחסים שבין דת ומדינה: השפעת הדת על אופי חוקי המדינה ואופן קביעתם, חינוך והקניית ערכי דת במערכות החינוך הממלכתיות ועוד.

תיאור הקבוצות השונות

המחלוקת מתקיימת בין קבוצות אוכלוסייה המגדירות עצמן חילונים ודתיים.

• הציבור הדתי: מבקש לתת לדת תפקיד מרכזי בעיצוב המרחב הציבורי במדינה.
• הציבור החילוני: מעוניין להפריד את הדת מהמדינה, כלומר – שלא תהיה מעורבות דתית בחיי המדינה.

הגורמים לשסע

1. הוויכוח על גיוס בחורי ישיבות

על-פי החוק חובת הגיוס לצה"ל חלה על כל גבר ואישה שהגיעו לגיל גיוס. עבור החרדים קיים הסדר "תורתו אומנותו" שפירושו שעיקר עיסוקם הינו לימוד תורה וכל זמן שהם עוסקים בלימוד תורה בישיבה, אין הם חייבים בגיוס.

החרדים: מבקשים להמשיך בהסדר זה, מתור ראיית חשיבות לימוד התורה כחשוב לעצם קיומו של העם היהודי.

הציבור החילוני והציבור הדתי בישראל מתגייסים לצבא מתוקף חוק, ורואים בהסדר "תורתו אומנותו" כהסדר לא שוויוני שמביא לחלוקה לא שווה בנטל החיים בישראל.

2. הוויכוח על המעמד האישי בישראל (נישואין וגירושין)   

חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין) קובע כי הכרת המדינה בנישואין ובגירושין תתבצע רק לפי ההלכה היהודית ולפי הזרם האורתודוקסי. זאת כדי לשמור את אחדות העם וכדי שלא ייווצרו קבוצות שלא יוכלו להינשא זו לזו, וגם במטרה להביא לידי ביטוי את היותה של ישראל מדינה יהודית.

 תומכי החוק טוענים:

א. החוק אינו פוגע בחירויות הפרט (חופש מדת והזכות לנישואין) ואינו מונע מאזרחי המדינה להינשא כרצונם, אלא עוסק רק בהכרה של המדינה בנישואין.

ב. ההכרה בנישואין נוגעת לזהות היהודית של המדינה, ולכן למדינה יש את הזכות לקבוע באילו נישואין היא מכירה.

 מתנגדי החוק טוענים:

א. למדינה אין זכות לאכוף נישואין על פי ההלכה בחקיקה וכי יש בכך משום פגיעה בחירויות הפרט, ובכלל זה בזכות לחופש מדת, כי הוא מחייב אנשים להתחתן בדרך דתית שלא בהכרח מתאימה להשקפת עולמם.

ב. החוק מונע מאנשים שונים בחברה הישראלית את הזכות להינשא – פסולי חיתון, בני זוג בעלי שיוך דתי שונה, עולי ברית המועצות לשעבר שהינם יהודים לצורך חוק השבות אך אינם בהכרח יהודים על פי ההלכה, זוגות חד מיניים.

ג. החוק פוגע בנשים ומותיר אותן עגונות אם הבעל אינו מוכן להתיר את הנישואין.

 3. מעמדם הרשמי של הזרמים הלא אורתודוקסים בישראל (רפורמים וקונסרבטיביים):

הציבור הדתי והממסד האורתודוקסי (הרבנות הראשית ובתי דין רבניים) מתנגדים להכרה בזרם הקונסרבטיבי ובזרם הרפורמי כזרמים יהודיים דתיים לגיטימיים. 

הזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי וחלק מהציבור החילוני דורשים הכרה בפלורליזם דתי ושוויון בין הזרמים מבחינת מימון המוסדות והכרה בהם.

המתיחות נסובה בעיקר סביב שאלת הגיור, חיתון , מינוי רבנים והרכב המועצות הדתיות.

4. השבת- מאבק על צביון השבת במרחב הציבורי:

הדתיים רואים ביום השבת יום של קדושה אשר בו, על פי ההלכה על כל יהודי לשבות ממלאכה.

החילוניים רואים בשבת יום מנוחה מעבודה, יום המיועד למשפחה, לבילוי ולהנאה. הם מעוניינים שהשבת תהיה יום חופשי שבו כל אחד יהיה חופשי לעשות כרצונו. מי שרוצה בכך ישמור שבת במרחב הפרטי ומי שאינו מעוניין בכך יהיה חופשי להתנהג כרצונו גם במרחב הציבורי.

בעניין השבת קיימות מחלוקות שונות בנושאים כמו הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, נסיעה בשבתות ברחובות הקרובים לשכונות דתיות, פתיחת בתי קולנוע, תאטראות ומקומות בידור אחרים בלילות שבת ופתיחת מרכזי קניות לציבור הרחב בשבתות ובמועדי ישראל.

5. חקיקה דתית

ויכוח סביב חוקים שנחקקו על רקע דת כמו חוק בתי הדין הרבניים, חוק החזיר וחוק החמץ.

הדתיים שואפים שההלכה היהודית ועקרונות המשפט העברי הם שיקבעו בחוק את אופי המרחב הציבורי ואת אורח החיים של הפרטים במדינה. 

הציבור החילוני רואה בחקיקה דתית כפייה של אורח חיים דתי, פגיעה בזכות לחופש דת וחופש מדת, ופגיעה בזכות של כל אדם לקבוע את אורח חייו.