שיבת ציון - תקציר

יחזקאל ל"ז

הנבואה על שיבת ציון


קישור לפרק

תקציר

בפרק זה שני חלקים:

חלק א- חזון העצמות היבשות: יחזקאל מתנבא בבבל, לאחר חורבן בית ראשון, ולפני תום גלות בבל. הוא מתאר מחזה נבואי בו ה' לוקח אותו לבקעה מלאה שלדים אשר קמים לתחייה ויוצאים מקברם. ה' מסביר לו שהמסר בתמונות אלו הוא שעם ישראל שנחשב ל"עצם יבשה" לדבר מת בגלות (בבבל) למעשה יקום לתחיה מבחינה לאומית – דהיינו: יחזור חזרה לארצו. זה אכן נשמע נס שבנסיבות הפוליטיות הקיימות עם ישראל יוכל לשוב לארצו, אבל הנביא נדרש לעודד את העם שזה הנס הצפוי להם בתקופה הקרובה.

חלק ב- משל העצים: ה' אומר ליחזקאל לקחת 2 עצים לרשום עליהם את שמות 12 השבטים, לחבר ביניהם, לאחוז בהם יחד ולומר לעם שהמסר הוא שבעתיד הממלכה שוב תהיה מאוחדת ולא יהיה עוד הפיצול לממלכת יהודה וממלכת ישראל.

השינוי הפוליטי והמדיני יהיה מלווה גם בשינוי דתי. הברית החדשה היא ברית חוזרת שתהיה בין עם ישראל לה' אלא הפעם היא תהיה נצחית ולא תופר עוד.


סיכום הפרק

חלק א – חזון העצמאות היבשות

פסוק א: כותרת - הָיְתָה עָלַי יַד-ה' וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה' = יחזקאל מתאר את חווית הנבואה. הוא מתאר שנחה עליו רוח ה' (רוח נבואית) והוציאה אותו לראות/להבין את המחזה הנבואי שיתואר להלן.

תיאור החיזיון: וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ (באמצע) הַבִּקְעָה (מקום נמוך בין הרים); וְהִיא (הבקעה) מְלֵאָה עֲצָמוֹת (של שלדים (כפי שיתברר בהמשך)).  ב וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב (יחזקאל בחלום הנבואי רואה את עצמו עובר/מרחף מסביב לכל העצמות בבקעה ); וְהִנֵּה (לפתע הוא מגלה שהן) רַבּוֹת מְאֹד עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד.  [ שימו לב לכפילות מילת ההגזמה "מאוד" ].

ה' שואל את יחזקאל: וַיֹּאמֶר אֵלַי -בֶּן-אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה?

[ שימו לב: הכינוי של יחזקאל לאור ספר יחזקאל הוא "בן אדם" (אולי כדי להדגיש לו כי למרות המראות האלוהיים הוא עדיין רק אדם לא מלאך ].

תגובת יחזקאל: וָאֹמַר (לה'):  ה' אַתָּה יָדָעְתָּ! (הרי יתכן ויחיו ויתכן ולא וזה תלוי רק ברצונך).

 

הטלת השליחות:  ה' מצווה את יחזקאל לפנות לעצמות היבשות ולבשר להם: הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם, רוּחַ וִחְיִיתֶם. כלומר, לבשר להם על תחייתם למרות שהם מתים. ה' מוסיף שזה לא יקרה בפתאומיות אלא בהדרגתיות:

שלב

פעולה

אופי הפעולה

מבנה ספרותי

א

וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים

גשמי

 

דגם של שלושה וארבעה

(או: דגם של  x+1 )

ב

וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר

גשמי

ג

וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר

גשמי

ד

וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ

רוחני

 

בשלושת השלבים הראשונים יחול מפנה מבחינה גופנית ורק בשלב האחרון והחשוב ("אחרון חביב") יהיה השינוי הרוחני (והעיקרי). שימו לב, שבדגם של שלושה וארבע (x+1 ) האחרון שונה וחשוב מכל שלושת האלמנטים שקדמו לו.

 

מטרת נס תחיית המתים: וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' = חיזוק האמונה בכוחו הבלתי מוגבל של ה'.

 

יחזקאל פונה לעצמות, אומר להן את דבר ה', ולפתע רואה בחזון שהחזון מתממש והשלדים קמים לתחייה לפי השלבים שה' ציין.

תחילה שמע את הרעש של העצמאות שמתלכדות:

וְהִנֵּה רַעַשׁ: וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל-עַצְמוֹ (החזרה על הצליל צצצ' = מצלול = מסמלת את הצליל ששמע שהעצמות נקשו אחת בשניה כאשר התקרבו)

בהמשך: וְרָאִיתִי וְהִנֵּה-עֲלֵיהֶם גִּדִים, וּבָשָׂר עָלָה, וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר, מִלְמָעְלָה; וְרוּחַ, אֵין בָּהֶם. 

שוב יש ניגוד בין השלב הרביעי לשלושת השלבים הראשונים. הוא לא מופיע בסמיכות אלא יש הפסקה. מטרת ההפסקה הדרמטית ליצור מתח לקראת הדבר העיקרי.

_____________________

ממשיכים לחפור: בדומה להפרדה בדברים פרק כ' בין 3 הפטורים הראשונים שניתנים לחיילים היוצאים לקרב במלחמת רשות לבין הפטור הרביעי והחשוב שניתן להם – גם כאן בנוסף ל"מבנה" יש הפרדה טכנית נוספת באמצעות תוספת הערה/פנייה נוספת: וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא אֶל-הָרוּחַ; הִנָּבֵא בֶן-אָדָם.

_____________________

וְאָמַרְתָּ אֶל-הָרוּחַ:  כֹּה-אָמַר ה', מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ, וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה, וְיִחְיוּ. 

המילה רוח היא מילה מנחה בקטע ויש למה משמעויות שונות (רוח נבואה, רוח חיים, כיווני רוחות השמים) והיא מדגישה את הרכיב (הרביעי) החשוב מבין ארבעת הרכיבים שיתחולל בהם שינוי.

 

תוצאת הנבואה: וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי; וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ, וַיַּעַמְדוּ עַל-רַגְלֵיהֶם חַיִל, גָּדוֹל מְאֹד-מְאֹד (שימו לב, שוב לכפילות על מילת ההגזמה "מאוד" – כנגד שתי הפעמים בתחילת הפרק).

 

פירוש המחזה: ה' מבאר ליחזקאל מה משמעות המחזה שראה. (זאת בשונה מירמיה למשל, שהבין את המסרים בתמונות שה' הראה לו במחזה הנבואי בכוחות עצמו).

משל

נמשל

הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה

כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה

הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי

וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל

וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם 

וִחְיִיתֶם

וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל-אַדְמַתְכֶם; 

וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי

 

ה' משתמש דווקא במטאפורת "תחיית המתים" כדי לתאר את הגאולה הניסית (נס על טבעי), כי גולי בבל, בעצמם השתמשו במטאפורה זו: "הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ".

_____________________

ממשיכים לחפור : שימו לב שהמנון המדינה מתכתב עם פרק זה ואומר, כי בשונה מגולי בבלל החלוצים האמינו ש"לא אבדה תקוותינו".

_____________________

ה' מתמודד עם הטענה, לא מתווכח איתה, לא שולל ולא פוסל אותה. הוא מאשר שכרגע זו התחושה וזו המציאות – עם ישראל מפוזר ומפורק בגלות ולמעשה נחשב ל"מת" מבחינה לאומית. לכן אומר להם שיקרה נס ותהיה תחיית מתים. ה' משתמש במשל והנמשל שבפי העם ומשכנע אותם שיהיה בסדר. 

שימו לב, לפי ה"פשט" משמעות הנבואה היא שגולי בבל יחזרו בשיבת ציון לארץ ישראל.

אולם, לפי המדרש בעתיד (ימות המשיח) תהיה תחיית מתים "פיזית" ולא רק "לאומית".

 _____________________________

ממשיכים לחפור : שימו לב, כי נבואה זו, התגשמה הן בימי שיבת ציון, והן בימינו אנו. עם ישראל לקראת קום המדינה ולאחריה התלכד מארצות שונות ועלה לארץ ישראל. לאט לאט העצמות היבשות שהתלכדו פה הקימו לתחייה את מוסדות העם היהודי. צבא. משטרה. ממשלה. כנסת. בתי משפט. בתי כלא וכו'. וכעת אנו עסוקים בשלב האחרון החשוב והמכריע – הזהות הרוחנית שלנו.

 _____________________________

חלק ב – משל העצים

בנבואה זו ה' מבקש מיחזקאל לבצע "מעשה סמלי". מטרתו למשוך ולעורר תשומת לב (בדומה לתפקיד הרטורי של שאלה "רטורית").

יחזקאל נדרש: קַח-לְךָ עֵץ אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה, וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וּלְקַח עֵץ אֶחָד, וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם, וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו.  יז. וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל-אֶחָד, לְךָ לְעֵץ אֶחָד; וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ. כלומר: הנביא נדרש לקחת שני עצים ולרשום עליהם את שמות השבטים שהיו בממלכת יהודה (יהודה ובנימין) וממלכת אפרים (אפרים, מנשה, וכו' יתר 10 השבטים).

 

תפקיד המעשה הסימלי: וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר:  הֲלוֹא-תַגִּיד לָנוּ, מָה-אֵלֶּה לָּךְ. דַּבֵּר אֲלֵהֶם! כלומר, ה' אומר לו שהם יראו מעשה מוזר הם ישאלו מה הפשר/משמעות שלו ואז תוכל לענות להם.

________________

ממשיכים לחפור: אם אדם לא שואל שאלה הוא גם לא ישמע את התשובה. בדומה למצוות "והיגדת לבנך" בפסח, יש לערוך את ההרצאה/הגדה בצורה של שאלות או פעולות מסקרנות אחרת לא יקשיבו לתשובות/מסרים. מסיבה זו הנביא מתבקש לעשות מעשה סמלי שיעורר שאלות ורק אחר כך יענה על השאלות במסר שיש לו.

 ________________

פירוש המעשה הסימלי: הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ-שָׁם; וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל-אַדְמָתָם, וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם, לְמֶלֶךְ; וְלֹא יִהְיוּ עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם, וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד.

בשנת 928 לפנה"ס התפלגה הממלכה המאוחדת לשתי ממלכות. לממלכה דרומית (ממלכת יהודה שבירתה ירושלים) וממלכה צפונית (ממלכת שומרון/אפרים) שבירתה שכם.

בשנת 722 לפנה"ס חרבה ממלכת שומרון והוגלתה לאשור. וכעת, בתקופת יחזקאל, בתקופת גלות בבל, (כלומר לאחר חורבן בית המקדש והיציאה לגלות בבל (בשנת 586 לפנה"ס)) יחזקאל מבשר להם כי בשיבת ציון נשוב (בשנת 538 לפנה"ס) לא רק שנשוב פיזית לארץ, אלא נחזור לחיות כממלכה מאוחדת!

המילה "אחד" היא מילה מנחה בקטע – ותפקידה להדגיש את חשיבות האיחוד בין הממלכות.

 

שווה לדעת להשוות: יחזקאל עורך השוואה בין הברית הישנה (ברית סיני) לבין  הברית החדשה (הברית העתידית עם שבי ציון)

ההבדלים בין המצב הקיים למצב הרצוי – למצב העתידי שישרור אחרי שיבת ציון

תיאור השינוי

פירוש

הערות

וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם

לא יחטאו עוד בעבודה זרה שמכנים אותה בכינויי גנאי "גללים" (צואה) ו"שיקוץ" דבר מושמץ.

כלומר, לא יחטאו עוד חטאים דתיים

וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם

רועה = מטאפורה למנהיג

לא יהיה עוד חטא פוליטי של פילוג ממלכה

וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם, עַד-עוֹלָם

הישיבה בארץ תהיה נצחית ולא זמנית כמו בבית ראשון

לא יהי עוד חטא מדיני שעם ישראל לא חי בארצו

 

וְדָוִד עַבְדִּי, נָשִׂיא (מלך) לָהֶם לְעוֹלָם וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם; וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם, וְנָתַתִּי אֶת-מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם. מטרת המילה המנחה "לעולם" להדגיש שהפעם ההסכם בין ה' לעם ישראל יחזיק לנצח.

מטרת הגאולה והאחדות: : וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם (העמים) כִּי אֲנִי ה' מְקַדֵּשׁ אֶת-יִשְׂרָאֵל--בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם, לְעוֹלָם כלומר, למען "שמו" של ה' = למען תדמיתו החיובית בעיני העמים האחרים.


פותרים את זה יחד:

כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה

לחצו כאן, ופתרו את שאלה 6 סעיפים א-ג

צריכים קצת עזרה?

בסעיף ג'2 יש אפשרות להביא ראיה הן לטענה שהאירוע בפסוקים יג-יד דרמטי יותר והן לטענה שהאירוע בפסוק כ"ח דרמטי יותר. לא נדרשתם להכריע מי דרמטי יותר אלא לצטט איזו מילה/מילים מהוות ראיה כי פסוק זה או האחר מתאר מצב דרמטי יותר יחסית לאחר (כאשר יש הוכחות לכאן ולכאן). 



רושמים במחברת:
מילים חשובות   

רוח ה' (רוח נבואית) בְּתוֹךְ  (באמצע) וְהִנֵּה (לפתע), למען "שמו " (למען תדמיתו)

 

מונחים ותאריכים חשובים:  
כותרת, כפילות   הגזמה כינוי הדרגתיות , דגם שלושה וארבע (או: X +1), מצלול, ניגוד,  הפסקה הדרמטית, מילה מנחה, מטאפורה, נס על טבעי , משל ונמשל, "פשט", מדרש, מעשה סמלי, 928 לפנה"ס   ממלכה המאוחדת,  ממלכה דרומית , ממלכה צפונית , 722 לפנה"ס  , 586 לפנה"ס, 538 לפנה"ס