היסודות החוקתיים במדינת ישראל

חוקי יסוד

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו

• החוק מפרט את זכויות היסוד של האדם בישראל (יש לזכור שתיים מהן): הזכות לחיים ולשלמות הגוף, זכות הקניין, הזכות לכבוד ולפרטיות, חופש התנועה.
• בחוק יש פסקת הגבלה: ניתן לחוקק חוק הסותר את הזכויות שבחוק היסוד, רק בתנאי שהוא הולם את ערכיה של מדינת ישראל ונועד למטרה ראויה ובתנאי שפגיעתו בזכות היא מידתית (כלומר – לא מעבר למידה הראויה).
• שאלת פרשנותו המרחיבה של החוק ע"י בית המשפט והשימוש שהוא עושה בו כדי לפסול חקיקה של הכנסת, נתונה במחלוקת ציבורית.

 

חוק השבות

חוק השבות  1950

• חוק שקובע שכל יהודי זכאי לעלות לארץ ולהתיישב בה.
• החוק חל גם על בני משפחתו הלא-יהודיים של יהודי – בת/בן זוג, ילדים בוני זוגם, נכדים ובני זוגם.
• החוק מהווה בסיס לאזרחותם של היהודים בישראל. במדינות רבות בעולם קיימת מדיניות הגירה המבוססת על עקרון שבות של בני הלאום באותה מדינה.
• חוק זה מאפשר רוב יהודי במדינת ישראל ומבסס את היות מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי.

מטרת חוק השבות: מבסס את ישראל כמדינת העם היהודי על ידי כך שמאפשר רוב יהודי.

סוגיית מיהו יהודי:

קיים בישראל ויכוח לגבי השאלה מהי הגדרתו המדויקת של יהודי הזכאי לעלות לארץ מכוח חוק השבות.

בתיקון לחקיקה בשנת 1970 נקבע שיהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר ואינו בן דת אחרת.

החוק אינו מגדיר מהו הגיור המאפשר הגדרה כיהודי לצורך החוק (אורתודוכסי / קונסרבטיבי / רפורמי) והנושא נתון למחלוקת ציבורית.