שיבת ציון - תקציר
תהלים קכ"ו
השירה מעוררת ההשראה על שיבת ציון
תקציר
מזמור זה עוסק בגאולה ובתקומה, והוא נקשר למאורע השיבה של גולי יהודה מבבל לארצם. לשונו הציורית וצורותיו של המזמור מתעתעים בקורא, שנדרש להכריע האם המזמור נכתב כחלום לעתיד, כמשאלת לב, או שמא נכתב לאחר השיבה, כחלום שהתגשם.
סיכום הפרק
חטיבה ספרותית מובחנת
ומגובשת של פרקים בספר תהלים (ק"כ-קל"ד) נקראת "מזמורי שיר
המעלות", משום שמזמוריה פותחים במילים אלה. מזמורי אלו שרו אותם ע"י עולי בבל/עולי הרגל/על מעלות
(מדרגות) המקדש. תוכנם של המזמורים עוסק לרוב בירושלים, בעבודת הפולחן בבית המקדש ובהשגחה האלוהית.
במזמור קכ"ו פסוק א' נפתח גם הוא, כביתר המזמורים בחטיבה זו, במילים "שיר המעלות", ומהמשכו מובן כי המזמור עוסק בשיבת ציו ן . הניסוח "בשוב ה' את שיבת ציון" לצד "היינו כחולמים" מבלבל ויוצר אי-ודאות באשר לשיבה, האם היא כבר הייתה, או שכותב המזמור מתפלל שהיא תקרה בעתיד. (היינו כחולמים=דימוי - מקווים להתעורר מהגלות ולהרגיש שהסיוט נגמר ).
ישנם פירושים נוספים למילים "היינו כחולמים":
- כחולמים=לא מאמינים למה שקורה לנו מול העיניים (ולכן מבקשים אח"כ שהשיבה לארץ תהיה ברורה כמו אפיקים (=נחלים) בנגב (=שהוא מקום יבש)
- כחולמים=כל הגלות נראית לנו עכשיו כמו חלום שהיה ועבר מהר
פס' ב' נוטה על דרך העתיד ורומז לחלומו של בעל המזמור, המקווה לשמחה גדולה ולצחוק שיבואו על הגולים כשישובו לירושלים. השיבה, לדבריו, תביא את העמים האחרים לומר "הגדיל ה' לעשות עם אלה", כלומר ה' עשה חסד עם עמו וגאל אותם מן הגלות.
בפס' ג' כותב בעל המזמור
"הגדיל ה' לעשות עמנו", ובכך הכפיל את ההכרה בה': הן על ידי העמים (פס'
ב') והן על ידי עמו. השמחה שבשיבה חוזרת אף היא בפסוק ומעצימה את ההתרגשות של
הכותב מחלום השיבה.
יש שמפרשים את המילים "הגדיל ה' לעשות עמנו" כהמשך לדבריהם של הגויים. הגויים אומרים: הגדיל ה' לעשות עם אלה! (אם) הגדיל ה' לעשות עמנו (הגויים מדברים על עצמם)- היינו שמחים (בניגוד ליהודים, שלא מודים על הגאולה שלהם).
פס' ד' מנוסח כבקשה ותחנון. בעל המזמור מבקש מה' שישיב את הגולים ליהודה ולירושלים. חזרתם לארץ מדמים ל"אפיקים בנגב". היא תהיה אירוע מדהים ביופיו ונדיר, בדומה לנחלי מים זורמים בנגב בפתאומיות בלי כל סימן מוקדם (רמז לגאולה שתופיע בפתאומיות).
פס' ה' מנוסח כאמרת חכמה על-זמנית: "הזורעים בדמעה, ברינה (שמחה) יקצרו". השימוש בפתגם זה כיום מכוון לערך ההשקעה והמאמץ, שיביא לתוצאות משמחות בהמשך. התחלה אומנם קשה אך בניגוד להתחלה, הסוף יהיה טוב. פירוש הביטוי הוא: כאשר החקלאים זורעים הם לא יודעים אם המאמצים שלהם יצליחו, אם ירד גשם, לכן הם זורעים בדמעה. כאשר החקלאים קוצרים את התבואה הם שמחים- קוצרים ברינה (=בשירה).
נדמה כי הפסוק המתאר הצלחה חלקאית, מנותק מהקשרו של המזמור, אולם התבוננות מעמיקה במקורות נוספים בתנ"ך, המלמדים על תקופת שיבת ציון (כמו חגי א'), מלמדת על בצורת קשה שליוותה את ימי הקמת בית המקדש השלישי, ואולי מכאן הקשר, עדות למאמצי הגולים להפריח את יהודה אחרי שיבתם.
פס' ו' חותם את המזמור ברעיון הדומה לזה שבפסוק הקודם, והוא מבטא תקומה ואיתנות: נושא שק הזרעים ילך בבכי מדאגה שזרעיו לא ינבטו על האדמה החרבה, אך לימים נושא האלומות יוכיח שהזריעה השתלמה, שיאסוף ברינה ובשמחה את יבול הקציר.
מזמור קכ"ו מביע כמיהה עזה לירושלים, ערגה וגעגוע ומעל הכל תקווה רבה לשוב לארץ מן הגולה. שיבה שתביא שמחה רבה והכרה רחבה בה'.
במזמור זה (בפסוק ד') קיימת תופעת עריכה הנקראת כתיב וקרי. כתוב משהו אחד אך יש להקריא בעפ/בקול משהו אחר. - כתוב "שבותנו" אך אומרים "שביתנו".
השיבה שבותינו=קבל את חזרתינו בתשובה. השיבה שביתנו=השב את השבים מבבל.
פותרים את זה יחד:
כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה
לחצו כאן, ופתרו את שאלה 6 סעיפים א-ג
צריכים קצת עזרה?
בסעיף א2 יש לציין את שם התקופה ולהסביר כיצד השינוי המתואר במזמור תואם את השינויים שחלו בעם ישראל באותה תקופה. חשוב מאוד: בשאלות בנושא שיבת ציון שואלים לעיתים קרובות על הרקע לאירועים, ולא רק על הנאמר בפרקים עצמם, לכן כדאי ללמוד את הרקע היטב.
בסעיף ב' השאלה נשאלת בהנחה ומדובר בתפילה עתידית, ולכן כל אחד רואה אחרת תקופה זו.
בסעיף ג' יש להציג את מצב השלילי בו שרוי כעת המשורר/הכותב (שמקווה ומתפלל לימים טובים יותר).
רושמים
במחברת:
מילים חשובות:
מעלות (מדרגות) רינה (שמחה) אפיקים (נחלים), שבותינו (חזרתינו בתשובה), שביתנו (החזרת השבויים/גולים לארצם).
מונחים ותאריכים חשובים:
מזמורי שיר המעלות שיבת ציון, דימוי, ניגוד, תופעת עריכה: כתיב וקרי