עקרון הגבלת השלטון

שני סוגים של מנגנונים להגבלת השלטון

במדינות הדמוקרטיות קיימים שני סוגים של מנגנונים להגבלת השלטון:

מנגנונים מוסדיים (פורמליים) - שסמכויותיהם מוגדרות בחוק. עיקר העוצמה מצוי בידי הרשות המבצעת, ולכן רוב מנגנוני הפיקוח הפורמליים מבקרים אותה.

מנגנונים בלתי פורמליים – גופים, קבוצות ואזרחים המבקרים את השלטון שלא מכוח החוק.

  

פירוט והסבר המנגנונים השונים בטבלה שלהלן:

מנגנוני פיקוח מוסדיים (פורמליים) - תפקידם וסמכותם כמפקחים מוגדרים בחוק

מנגנוני פיקוח לא מוסדיים (בלתי פורמליים) - שאינם מוגדרים בחוק

  • הפרלמנט – בית הנבחרים (בישראל – הכנסת). מייצג את ריבונות האזרחים, תפקידו הוא חקיקת חוקים. בישראל הכנסת גם מהווה רשות מכוננת לענייני חוקה. הפרלמנט הוא מנגנון פיקוח פורמאלי המפקח על פעולות הרשות המבצעת באמצעים שונים: חוקים, אופוזיציה, ועדות בנושאים שונים, אישור תקציב וכלים פרלמנטאריים.
  • אופוזיציה - נבחרי העם שלא זכו לרוב בבחירות ואינם תומכים בממשלה, הם מבקרים את פעילותה והתנהלותה בבית המחוקקים ומהווים אלטרנטיבה לשלטון במידה ולא יבחר.
  • מבקר המדינה – מבקר ומפקח על הפעילות של המערכת הממשלתית והציבורית (משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, מפעלים), בתחום של מינהל תקין, כלכלה וכספים. הוא בודק האם מערכות אלו פועלות בהתאם לחוק, ביעילות ושומרות על טוהר המידות. המבקר מפקח באמצעות פרסום דו"ח על ממצאי הביקורת המתפרסם בפרלמנט ובציבור. המבקר נבחר ע"י הכנסת ופועל בשמה. היא מטילה עליו נושאים לבדיקה ומקבלת ממנו דיווח על ממצאי הביקורת כדי לדון בהם.
  • נציב תלונות הציבור: אחד מתפקידיו של מבקר המדינה. הנציב מטפל בתלונות של אזרחים שפונים אליו וטוענים שנפגעו שלא בצדק מרשויות השלטון. הפגיעה נובעת מנוקשות יתרה, אי צדק בולט, חריגה מסמכות או אי תקינות של המערכת השלטונית.
  • הרשות השופטת - מופקדת על עשיית משפט צדק ומהווה חלק ממערכת אכיפת החוק. מערכת המשפט בוחנת האם פעולותיהם של האזרחים והרשויות נעשות בהתאם לחוק, מאפשרת יישוב סכסוכים בין האזרחים לבין עצמם ובינם לבין רשויות השלטון, מגנה על זכויות האדם והאזרח מפני רשויות השלטון ומפקחת על הרשות המחוקקת באמצעות פרשנות לחוקים וביקורת שיפוטית בהתאם לחוקה או לעקרונות היסוד של המדינה. 

 

  • תקשורת - כוללת את התקשורת האלקטרונית - רדיו וטלוויזיה, את התקשורת הכתובה – העיתונות. מגבילה את רשויות השלטון. אמצעי התקשורת נותנים לציבור מידע על הנעשה בשלטון , חושפים שחיתות, אי יעילות ואף מספקים פרשנות ומשפיעים על גיבוש דעת קהל בעד ונגד מעשי השלטון.

 

  • דעת קהל- הציבור ניזון מהתקשורת, מביע באמצעים שונים (הפגנות, שביתות, עצרות, מכתבים לעיתונים ,הופעה בכלי התקשורת, אמנות לסוגיה וטוקבקים, רשתות חברתיות) . מטרתן של דרכים אלה הוא להפעיל לחץ על השלטון ולהביאו לידי שינוי במדיניות. הממשל מצידו מייחס לתמיכת הציבור (ציבור הבוחרים) חשיבות רבה משום שהוא תלוי בציבור הבוחרים.

 

  • אומנות – ספרות, שירה, אומנות חזותית, מוסיקה ועוד. מהווים אמצעי להבעת דעה וביקורת בלתי פורמאליים על הרשויות השלטוניות.