גישות כלכליות-חברתיות במדינה הדמוקרטית

עקרונות הגישה הסוציאל-דמוקרטית

•         הדגשת ערך השוויון הכלכלי-חברתי – שאיפה לצמצום פערים בכל תחומי החיים (פוליטי, כלכלי, חברתי, תרבותי). במקרה הצורך האדם יכול להישען על סיוע כלכלי-חברתי מהמדינה משום שלמדינה יש אחריות כלפי החלש.

•         שוויון פוליטי תלוי בשוויון הכלכלי-חברתי – אדם שטרוד בניסיון לספק פרנסה מינימלית למשפחתו לא יהיה מעורב בחיים הפוליטיים ובמעשי השלטון. לכן צריך לספק לו בטחון כלכלי-חברתי כדי ליצור מעורבות פוליטית.

•         על המדינה להתערב באופן פעיל במערכת הכלכלית – כדי למנוע אי שוויון, כדי להבטיח קיום בסיסי בכבוד לכל אדם וכדי לצמצם פערים בין עניים לעשירים. המדינה אמורה לגבות מיסים מבעלי הכנסות גבוהות כדי לממן שירותים חברתיים לנזקקים.

•         כלכלת שוק – מאפשרת לקיים חירות כלכלית, אך נמצאת בפיקוח ובמעורבות של השלטון.

דוגמאות להתערבות של המדינה בתחום הכלכלי-חברתי:

סבסוד או הענקת שירותים חברתיים - המדינה מעניקה שירותים לאזרח בחינם, מתוך תפיסה שזוהי אחריותה לספק שירותים אלו, כדי להביא לשוויון הזדמנויות. למשל: חינוך חינם - בישראל יש חקיקה שמבטיחה חינוך חינם בגילאי 3-18 (חוק חינוך חובה חינם), בבריאות – החוק המסדיר את הביטוח הרפואי הממלכתי. 

חקיקה חברתית – למשל חוק חינוך חובה חינם בגילאי 3-18 בישראל, חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

הלאמה – הפיכת נכס בבעלות פרטית לנכס בבעלות ממשלתית בתוקף החוק. למשל – במקרה של סכנה למערכת הבנקאית – הלאמת בנק.