גישות כלכליות-חברתיות במדינה הדמוקרטית

הגישה הניאו-ליברלית

(ניאו=חדש), (ליברלי=חופשי)

גישה זו מבוססת על הגישה הליברלית ועל עקרונות הקפיטליזם.

ליברליזם=השקפת עולם הדוגלת בצמצום מעורבות המדינה בכלכלה והתערבות רק בדברים החיוניים שבהם אין גורם פרטי שיפעל. בתחום הכלכלי זהו הקפיטליזם.

עקרונות הגישה הניאו-ליברלית:

•         הדגשת ערך החירות – לאזרחים ניתן החופש (=החירות) לפעול, ליזום, ליצור ולסחור, ובכך להגדיל את רכושם והונם. לפי גישה זו החירות מקדמת את טובת כלל החברה, כולל החלשים.

•         העמדת הפרט ומימוש טובתו במרכז – רק החירות לפעול למען עצמו ולנסות לצבור הון יביאו את האדם לפעול באופן יעיל שיוביל לרווחתו ולרווחת החברה. הפרט הוא האחראי לגורלו.

•         שוק חופשי (=תחרות חופשית, כלכלה חופשית) – כלכלה שבה כל ההחלטות והפעולות של אנשים ביחס לקניה ולמכירה של סחורות ושירותים מתקבלות ומתבצעות מרצון וללא כפייה. בשוק מתקיימת תחרות חופשית שמביאה ליעילות ולצמיחה.

•         צמצום מעורבות השלטון בחיים הכלכליים – כדי לשמור על חירות האדם, על היוזמה שלו ועל עצמאותו. המיסוי, שהוא הביטוי להתערבות הממשלה בחיי הפרט ופוגע בזכות לקניין, צריך להיות מינימלי, כדי לספק את השירותים החיוניים ביותר לאדם.

דוגמאות לצמצום מעורבות המדינה בתחום הכלכלי חברתי:

הפרטה - העברת האחריות על שירות חברתי או כלכלי, מהמדינה לגוף פרטי, למשל:

בתחום הכלכלי – בנקים, כבישי אגרה, משאבי טבע (גז, מינרלים).

בתחום החברתי – בחינוך, בטיפול בחלשים (זקנים, ילדים וכו').