סיפור התהוות האומה - תקציר

שמות ל"ג

בקשות משה מה'

תקציר

המפגש של משה לאחר הריגת 3000 החוטאים בחטא העגל ממשיך. כזכור בפרק הקודם ה' אמר שנמשיך עם שליחו ולא עם ה' בכבודו ובעצמו. כעת משה מבקש שה' יחזור בו ואף "מאיים" עליו כי אם לא ימשיך איתם הם ישארו במקום פה במדבר סיני. ה' נענה לבקשה של משה ומשה שקיבל אצבע מבקש את כל היד מבקש להבין את דרכיו של ה'. את התנהגותו מראש ולא רק בדיעבד. אך ה' עונה לו שהדבר בלתי אפשרי לבן תמותה.

סיכום הפרק

ה' מודיע למשה שהוא לוקח מרחק מעם ישראל

כאמור בסוף הפרק הקודם, ה' אומר למשה שהוא לא ימשיך עם העם באופן ישיר, אלא "מלאך" (שליח) שלו ילווה את העם. ה' מבטיח למשה שמלאך (שליח) ה' יגרש מהארץ את הכנעניים הגרים בה. הסיבה ה' מתרחק מהעם היא  "לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ, כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף (עקשן) אַתָּה פֶּן-אֲכֶלְךָ (אכלה אותך=אשמידך)בַּדָּרֶךְ".  ה' מזהיר שהקשר עימו עלול לעלות בחייהם של האנשים. ה' עלול להשמיד ולכלות את עם ישראל אם יחטאו לו. לכן מעדיף להתרחק מהם.

תגובת העם לריחוק של ה':  וַיִּשְׁמַע הָעָם, אֶת-הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ; וְלֹא-שָׁתוּ (שמו) אִישׁ עֶדְיוֹ (תכשיטו) עָלָיו.  העם מתאבל בשיטה של מידה כנגד מידה. הם הורידו תכשיטים כדי לעשות את העגל וכעת הם מורדים תכשיטים כדי להתאבל.

 

מתי הורידו את התכשיטים?

בפסוק ד' כתוב שהעם לא שמו על עצמם תכשיטים לאות אבל וְלֹא-שָׁתוּ (שמו) אִישׁ עֶדְיוֹ (תכשיטו) עָלָיו.  אולם, בפסוק ה' נאמר שה' מצווה את משה שיורידו את התכשיטים. לכאורה יש כאן קושי מסוג סתירה בין הפסוקים.

פתרונות:

לפי הגישה הביקורתית – יש כאן גרסאות שונות כי התורה נכתבה ע"י כותבים שונים עם דעות שונות.

לפי הגישה המסורתית – לפי הפשט בשלב א' הם לא הוסיפו על עצמם תכשיטים (יש תכשיטים שלא הולכים איתם כל הזמן אלא שמים אותם לפני "יציאה" כתוספת) אך לא הורידו את הקיימים ורק בשלב ב' הם הורידו גם את התכשיטים (הקבועים).

לפי הדרש – הם הורידו את התפילין שנקראים בתורה "עדי" (שנאמר: חבוש פאר לראשך).

 

גם משה מתרחק מהעם: משה "עובר דירה" מתוך המחנה אל מחוץ למחנה. מי שרצה לשאול אותו שאלה היה צריך לגשת לאוהל שמחוץ למחנה. בדומה להר סיני שה' ירד עליו בענן: וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה, יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן, וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְדִבֶּר עִם-מֹשֶׁה. כלומר, "אוהל מועד" האוהל נייד בו ה' מתוועד (נפגש) עם משה הוא תחליף להר סיני הקבוע/סטאטי.

 

תגובת העם להתגלות ה' באוהל מועד של משה:

העם רואים את עמוד הענן ומשתחווים לאות כבוד לה' שמתגלה למשה.

היחיד שנשאר עם משה כל הזמן היה תלמידו הנאמן יהושע.

תמיד מחובר:

התורה מתארת את החיבור בין משה לה'. וְדִבֶּר ה' אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ. השיחה של ה' עם משה היא לא בחידות אלא בשפה ב"גובה העיניים" כמו צמד חברים וכן בלי צורך לתאם פגישה ביומן או להתכונן הכנות מיוחדות כאילו אתה הולך לדבר עם המלך. כלומר, ההשוואה לשיחת חברים מעידה על קרבה הגדולה ביניהם.

 

הבקשות של משה מה'

משה מנצל את הקירבה לה' לטובת העם ומבקש שה' ירחם על העם ודורש אם אני אכן מוצא חן בעיניך, אז:

א) ידעתיך בשם – גלה לי את תכונותיך. גלה לי כיצד למצוא חן בעיניך. מה עלי לעשות/לומר בפעם הבאה שתכעס על עם ישראל?

ב) יתרה מכך, שוב משה מציב לה' אולטימטום, אם לא אתה באופן אישי מתכוון להכניסנו לארץ, אל תקח אותנו לארץ. אנחנו נישאר כאן במדבר. ואם אתה רוצה להוכיח לי שאני מוצא חן בעיניך אז בוא יחד איתנו ואל תשלח שליח במקומך. כי זו המשמעות שאנו "עם נבחר". שאתה הולך איתנו ולא שולח אחרים במקומך. הֲלוֹא, בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ; וְנִפְלִינוּ (הופלינו (לטובה)) אֲנִי וְעַמְּךָ, מִכָּל-הָעָם (אחר) אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.

כלומר, בניגוד לה', משה מפרש אחרת מה' את הקירבה - במקום לראות את הסכנה שבקירבה – שה' עלול לראות דברים רעים ולהעניש בצורה קיצונית – משה בוחר לראות את הדבר הטוב בקרבה - שזה היתרון שלנו לעומת עמים אחרים - שאתה משגיח עלינו השגחה צמודה ולא ב"שלט רחוק".

 

תגובת ה' לבקשתו ה"חברית" של משה:

פסוק יז: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, גַּם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה (כלומר, גם אגלה לך כיצד למצוא חן בעיני, כיצד לפנות אלי בשעת כעס, וכן לבקשתך, גם אעלה עמכם ולא אשלח שליח במקומי).

"...וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם" ובנוסף,  "אדעך בשם" – אגלה לך את "שמותי" (את תכונותיי/מאפייני) כפי שביקשת.

הנימוק לקבלת בקשות משה: כִּי-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי. "חן" מלשון חנינה – חינם. לא באמת מגיע לך אבל מתוך אהבה יש רצון להעניק מעבר למגיע לך.

 

שיטת "רגל בדלת"

בדומה לאברהם בויכוח עם ה' על הצלת סדום, גם משה פונה לה' בהדרגתיות. לאחר שה' נענה לשתי הבקשות הקודמות משה מוסיף בקשה שלישית.

וַיֹּאמַר:  הַרְאֵנִי נָא אֶת-כְּבֹדֶךָ.  (כלומר, משה אומר, אפשר לראות את אדוני? את כבודו?)

רש"י כותב: רָאָה מֹשֶׁה שֶׁהָיָה עֵת רָצוֹן וּדְבָרָיו מְקֻבָּלִים, וְהוֹסִיף לִשְׁאֹל לְהַרְאוֹתוֹ מַרְאִית כְּבוֹדוֹ.

רש"י התמודד עם קושי בפסוקים. מה הקשר בין בקשה פרטית זו לדיון על גורל עם ישראל והבקשות הלאומיות שמשה מבקש עבור עם ישראל כעם?

הפתרון של רש"י הוא שמשה רואה שיש שעת רצון ולכן מנסה לקבל מה' עוד הבטחות.

תגובת ה' לבקשתו השלישית של משה לראות (להבין) את ה':

פסוק י"ט: אֲנִי אַעֲבִיר כָּל-טוּבִי עַל-פָּנֶיךָ = אני אכריז על הדברים הטובים שאני עושה בפניך

                  וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ = ואציין על דברים שאני עושה שזה שמי – זה המהות שלי

                  וְחַנֹּתִי אֶת-אֲשֶׁר אָחֹן = וְרִחַמְתִּי אֶת-אֲשֶׁר אֲרַחֵם =   (אולם) לא תוכל לדעת מכך למי אני

                                            אעניק רחמים ולמי לא – כי אלו לא שיקולים שנתפסים בידי בן תמותה

פסוק כ': לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי = לא תוכל להבין מראש לאן אני הולך. מה ה"היגיון" בדרכי.

כִּי לֹא יִרְאַנִי (לא יבין אותי) הָאָדָם וָחָי = זה לא לתפיסה של בן תמותה.

פסוק כ"א: הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי (הינה מקום קרוב אלי); וְנִצַּבְתָּ (עמוד) עַל-הַצּוּר (סלע על סף תהום) (צור מלשון צרה!).  פסוק כ"ב: וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד-עָבְרִי (אסתיר את עצמי עד שאחלוף בפניך (כי כאמור לא ניתן לראות את דרכי מראש). 

פסוק כ"ג: וַהֲסִרֹתִי אֶת-כַּפִּי, וְרָאִיתָ, אֶת-אֲחֹורָי; וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ = רק בדיעבד תוכל להבין לאן הובלתי אותך. כמו שהציבור רואה מהגב את "שליח הציבור" רואה רק את הטלית שעל גופו אך לא את הפנים כך לא ניתן לראות את פני ה'. לא ניתן להבין מראש את דרכיו. לאן ואיך הוא מוביל אותנו.

 

מבולבלים? גם אנחנו!

רגעי השיא בדיאלוג בין ה' למשה הם בהחלט עמוקים. ברור לכל שה' הוא מופשט אין לו כף יד ולא פנים ולא גב. המטאפורות נועדו לדבר בשפת בני אדם. להעביר מסר שה' הוא דבר בלתי נתפס. הדבר היחיד שיש זה להתבונן בעולם ולנסות להבין מה קרה כאן בעבר. במקרה הטוב אפשר להבין מה קרה אך לא ניתן לדעת מראש מה ה' מתכנן. 

הפעולות של ה' הם "שמותיו". לוחם/נוקם/חומל. וכמובן הפעולה להיות אלוה (מושל העולם).

שימו לב כי בעברית המילה "נשמה" (מהות) מורכבת מהמילה "שם". כל שם מבטא מהות. בפרק הבא ה' יגלה למשה "שמות"  נוספים, את 13 המידות (תכונות/שמות) שמבטאים רבדים שונים במידת הרחמים.

פותרים את זה יחד:

כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה

לחצו כאן, ופתרו את שאלה 5 סעיפים א-ג

צריכים קצת עזרה?

בסעיף ב'2 ניתן להביע 2 עמדות מנוגדות (האם זה מעיד על קרבה או ריחוק). 

כל טענה צריכה להיות מנומקת ומבוססת על הפסוקים בקטע.

אם לדעתך זה מעיד על קירבה - הסבר למה ועל סמך מה

וכן להיפך.

רושמים במחברת:
מילים חשובות:    

פֶּן-אֲכֶלְךָ (אולי אכלה אותך=אולי אשמידך), שָׁתוּ (שמו/הניחו), עֶדְיוֹ (תכשיטו), אוהל מועד (אוהל בו ה' מתוועד (נפגש) עם משה), פָּנִים אֶל-פָּנִים (ישירות), ידעתיך בשם (אכיר את תכונותיך), וְנִפְלִינוּ (הופלינו (לטובה)), חֵן ( מלשון חנינה – חינם),  וְחַנֹּתִי אֶת-אֲשֶׁר אָחֹן = וְרִחַמְתִּי אֶת-אֲשֶׁר אֲרַחֵם , לֹא תוּכַל לִרְאֹות אֶת-פָּנָי = לא תוכל להבין אותי מראש כִּי לֹא יִרְאַנִי (לא יבין אותי) הָאָדָם וָחָי = זה לא לתפיסה של בן-תמותה.  וְנִצַּבְתָּ (עמדת) עַל-הַצּוּר (סלע על סף תהום) (צר מלשון צרה!).

 

 
מונחים חשובים:  מידה כנגד מידה, קושי, סתירה,  הגישה הביקורתית, הגישה המסורתית , פשט, דרש, הדרגתיות, אל מופשט , מטאפורות דיברה תורה בלשון בני אדם.