ראי אדמה - סיכום וניתוח השיר

בית שלישי

ומה שקודם נאמר באופן מטאפורי (הטמנת פרחים באדמה) זוכה עתה לביטוי מפורש.
ה-"פרחים" הם מיטב הנוער, "הא לך הטובים בבנינו", עולה כאן קונוטציה של הקרבת קורבן, בהכרה מלאה אנו מגישים לאדמה את הקורבן.
וראו מה הקרבנו, את המיטב שבמיטב, את הבנים טהורי הלב, נקיי הכפיים, יפי הגוף, טרם זוהמו ונשחתו, נוער "טהר חלומות", רק בראשית אריגת חייהם ומלאכת האריגה נקטעה באיבה. 

שְׁתִי וָעֵרֶב הם שמות החוטים מהם אורגים בד: חוטי ה-"שתי" מתוחים בשני הקצוות שלהם, הם ה-'שלד' שממנו נוצר הבד. לתוך ובין חוטי השתי מערבים את חוטי ה-"ערב": על ידי העלאה והורדה לסרוגין של חוטי שתי שונים. נוצרת יריעת בד צפופה. 

"וארג יומם עודו שתי," כלומר, מלאכת האריגה טרם הושלמה, משום שחייהם נגדעו בראשית דרכם, פוטנציאל אנושי שלא מומש. 

זהו חלק ההספד האופייני לשירי קינה, שבחי המתים, כאב על אובדנם ותחושת ההחמצה - "אין לנו טובים מכל אלה" , מיטב הנוער נטמן באדמה. המשורר מביע את יגונו, את תיסכולו, את מחאתו והתקוממותו על מציאות חסרת הגיון זו באמצעות מילות שאלה המופנות לאדמה: "את הראית? ואיפה" האדמה כאילו אדישה, ולא נודע כי בא אל קירבה.