ראי אדמה - סיכום וניתוח השיר

בית ראשון

"ראי, אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאד! שורה זו גם מסיימת את השיר ויוצרת לו מבנה מעגלי. המשורר פונה לאדמה בהתרסה מסויימת, בכעס, אך האם האשמה אינה בנו שהיינו "בזבזנים עד מאוד"?

בשורה השנייה פונה המשורר אל האדמה בכינוי מטאפורי "בחיקך..."- מוכרת ההאנשה של האדמה כדמות נשית, "אמא אדמה" המעניקה הגנה ומקום מחסה לטמונים בתוכה: "בחיקך, מלון ברכה, מעון סתר, זרע טמנו… לא עוד". השימוש בסימן הפיסוק שלש נקודות והצירוף "לא עוד" המופיע בשירי קינה שלאחריו יש גלישה לשורה הבאה, מהווים רמז מקדים לכך שלא מדובר בזרעים חקלאיים כגון: כוסמת, זרע וחיטה, אלא משהו אחר מסתתר מאחוריהם. 

גם בשורה הרביעית המשורר ממשיך לפרט את סוגי הצמחים שאמורים להיטמן באדמה. רק בהמשך השיר יתברר לנו מה המשמעות הכואבת של ה-"לא עוד", שהרי על פניו נראה שהטמנת כזה שפע זרעים באדמה זאת היא פעולה טבעית, מבורכת, תנאי לצמיחה, לחיים.