ראי אדמה - סיכום וניתוח השיר
ניתוח השיר
השיר "ראי אדמה" מבוסס על
לשון ציורית\מטאפורית מוכרת בה מדומים הנופלים הצעירים לפרחים; המשורר פונה בשיר
פנייה ישירה לאדמה.
הפרחים, והצעירים שנפלו יש בהם יופי, רעננות, התחדשות ועדינות,
וגם קמילה מהירה. אך יש בשיר גם יסוד חתרני והוא שונה מ-"שירי השכול" הרבים
שמרבים להשמיע כמותם בטקסי יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל.
מצד אחד חוזר משפט המוטיב בשיר "...כי היינו
בזבזנים עד מאוד", טמנו זרעי פרחים באדמה
המושווים לקבירת החללים הצעירים. איזה אבסורד, במקום זרעים טמנו באדמה את מיטב
הפרחים\החללים. האם המחיר היה שווה? אך בצד עמדה זו מובאת בסיומו של השיר עמדה
אחרת ולפיה אכן תצמח תועלת ממוות זה, שיש לו משמעות לאומית, משום שהמוות נעוץ בלב
החיים והוא הסיבה לקיומם: "וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל
הַצֶּמַח בְּעִתּוֹ… קֹדֶשׁ לְעַם מְכוֹרָתוֹ… כֹּפֶר חַיֵּינוּ
בְּהוֹד" - במותם ציוו לנו את החיים.
שתי העמדות הללו, המובאות בזו אחר זו בשיר, זו האנושית,
האישית, המבכה על הזרעים שלא יראו אור שמש, ומולה העמדה הלאומית, הקולקטיבית
מתגוששות ביניהן בשיר, והן שהפכו אותו לכל כך רלוונטי להוויית השכול הישראלי עד
ימיינו אלה, שאף היא נעה תמיד בין שני הקטבים הללו. מעניין לראות שאף על פי ששתי
העמדות הללו סותרות זו את זו ומכחישות זו את זו, אין בשיר העדפה של עמדה אחת על
עמדת חברתה.
לניתוח מעמיק לחצו על כל בית -
בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן-בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ… לֹא עוֹד
פְּנִינֵי זְגוּגִיּוֹת שֶׁל כֻּסֶּמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה,
גַּרְגֵּר שְׂעוֹרָה חֲתוּל כֶּתֶם, שִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל חֲרֵדָה.
וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתּוֹ!
בָּרוּךְ קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת, כֹּפֶר חַיֵּינוּ בְּהוֹד…