סיפורי יוסף - תקציר
בראשית מ"ד
ה"תרגיל" האחרון והדרמטי שיוסף עושה לאחיו
תקציר
יוסף לוקח עד הקצה את התרגיל של החזרת הכסף לשקים של האחים, והפעם מצווה לא רק להחזיר את הכסף שהאחים שילמו עבור קניית המזון במצרים אלא מצווה גם לשתול בשק של בנימין האח הצעיר והאהוב על יעקב את הגביע של יוסף כדי לספק עילה למעצרו וללקיחתו לעבדות.
האחים נדהמים לגלות שהגביע אכן אצל בנימין והם קורעים את בגדיהם לאות צער. יהודה יוצא למאבק להגן על בנימין ולמעשה על אביו יעקב כי חשש יעקב ימות מצער אם בנימין לא יחזור איתם.סיכום הפרק
יוסף מקצין את תרגיל השבת הכסף
פסוק א: וַיְצַו (יוסף) אֶת-אֲשֶׁר עַל-בֵּיתוֹ (על אב הבית/מנכ"ל) לֵאמֹר מַלֵּא אֶת-אַמְתְּחֹת (שקי) הָאֲנָשִׁים אֹכֶל כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת (כמה שרק יכולים לסחוב) וְשִׂים כֶּסֶף (כל) אִישׁ בְּפִי (בפתח) אַמְתַּחְתּוֹ (השק הפרטי שלו). ב וְאֶת-גְּבִיעִי, גְּבִיעַ הַכֶּסֶף, תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן (בנימין) וְ(גם)אֵת כֶּסֶף שִׁבְרוֹ (ששילם על האוכל שקנה). וַיַּעַשׂ (האיש) כִּדְבַר יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֵּר.
ג הַבֹּקֶר אוֹר (השחר עלה) וְהָאֲנָשִׁים (אחי יוסף) שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם. ד. (איך ש)הֵם יָצְאוּ אֶת-הָעִיר (כלומר) לֹא הִרְחִיקוּ (לכת), וְיוֹסֵף אָמַר לַ(איש)אֲשֶׁר עַל-בֵּיתוֹ (לאב הבית/מנכ"ל), קוּם רְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים וְהִשַּׂגְתָּם וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה? (יוסף אומר לעבד שלו להאשים את האחים בתכונת אופי שלילית בכפיות טובה!).
הביסוס להאשמה זו – שהם גנבו את הגביע של יוסף שדאג להם ומכר להם מזון.
וַיֹּאמְרוּ (האחים) אֵלָיו (לעבד יוסף): לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה?
ה"הוכחה" של האחים שהם לא גנבים: "הֵן (הרי) כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ".
שוב האחים מנסים לשכנע בהיגיון שהאשמות נגדם לא נכונות (ושוב אינם מבינים שמי שעושה להם תרגיל לא מחפש היגיון...).
כדי שהפעם ה"הוכחה" שהם דוברי אמת תשכנע, הם מציעים בפזיזות וחוסר אחריות (כמו ראובן בפרק מ"ב) להעניש בעונש המרתיע ביותר – עונש מוות – את מי שימצא אצלו הגביע.
עבד יוסף עונה: גַּם-עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן-הוּא - האמת שזה הדין שצריך להיות למי שיתפס כגנב הגביע.
אולם, הוא מראש "מרגיע" אותם ואומר שהוא לא מחפש להרוג אף אחד אלא רק להפוך לעבד את מי שימצא אצלו הגביע. הוא מתנגד לגמול קיבוצי ותומך בגמול אישי בלבד.
האחים מרוצים מהצעתו וממהרים להוכיח את חפותם, שאין אצלהם שום גביע והם פותחים את השקים שלהם.
עבד יוסף עורך בדיקה בצורה מעוררת תמיהה. בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה. הוא מקפיד על סדר הלידה שלהם, מהגדול לקטן, ולא על הסדר המקרי בהם הם מסודרים בשיירה – כדי לגרום לדרמה להגיע לשיאה כאשר מגיע לבנימין. אחרי ש9 אחים יוצאים זכאים האחים כנראה כבר מתמלאים בטחון "סתם האשים אותנו" ואז הכל מתנפץ כאשר זה נמצא אצל בנימין.
לחילופין, יתכן והם היו במתח, אולי הוא שתל לנו את הגביע כמו את הכסף? על מי יפול הפעם אחרי שפעם קודמת שם את שמעון בכלא? וכך ככל שהחיפושים נמשכו והתקרבו לבנימין הלחץ והחרדה עלו כי הבינו שיתכן והגביע נשתל דווקא בבן האהוב על יעקב.
שאלה: מדוע יוסף בודה (ממציא) ראיות (מפלילות) נגד אחיו בנימין?
תשובות אפשריות:
1. כדי לבחון את האחים כיצד יגיבו שניתנת להם הזדמנות פז להשתחרר מאחרון צאצאי רחל
2. כי רצה שרק הוא ישאר איתו במצרים כי שנא את יתר אחיו
תגובת האחים למציאת הגביע אצל בנימין
האחים מגיבים באבל כבד וקורעים לאות צער את בגדיהם. הם לא צועקים ולא מאשימים את בנימין "השתגעת???!" "למה עשית את זה?" כי הם כנראה מבינים שזה מבויים ושהשליט מחפש את בנימין. הם לא שולחים אותו לבדו למצרים כפי ששלחו את יוסף אלא קושרים את גורלם בגורלו למרות שעבד יוסף דרש להעניש בגמול אישי את הגנב בלבד ולא בגמול קיבוצי את כל חברי הקבוצה. למעשה, ניתן לראות כי האחים חזרו בתשובה. במקום להתנער מהבן האחרון של רחל ולהגיד הפעם זה לגמרי באשמתו – הפעם הם מבינים איזה צער ושברון לב יגרם לאביהם יעקב והם לא מתכוונים לנטוש אותו כמו שנטשו את יוסף.
מוטיב הבגד – שוב חוזר על עצמו בסיפורי יוסף. שוב יתחולל מפנה בחייו של יוסף בעקבות שינוי בבגדים. הפעם השינוי הוא בבגדים של אחיו. השינוי הפעם יהיה בעיקר אצלהם. עוד רגע גם הם ידעו מה שיוסף יודע – שהוא יוסף והם השתחוו לו כפי שניבא בחלומותיו.
נאום חייו של יהודה
יהודה לוקח את המנהיגות וניצב בחזית המאבק להשבת בנימין הביתה מחשש לשלמה של יעקב. בנאום דרמטי ונועז פורט יהודה על הרגשות ומנסה לשנות את רוע הגזירה ואת ההתעללות באחים ובבנימין על לא עוול בכפם.
טז וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה-נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה-נְּדַבֵּר וּמַה-נִּצְטַדָּק
יהודה מודה שאין מילים בפיו! אכן מגיע לנו הסבל שנגרם לנו אבל מהר מאוד יהודה עומד על שלו ומדגיש שלא בגלל האשמה המזוייפת בגניבת גביע אלא הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת-עֲוֹן עֲבָדֶיךָ – ברור לנו שזו סגירת חשבון/סגירת מעגל שה' מעניש אותנו על מעשים אחרים. לא על גניבת הגביע! לכן, אנו מצדיקים את הדין (צידוק הדין) כולנו חטאנו לה' (כוונתו שכולנו עברו על איסור גניבת אדם ומכירתו לעבדות) ולכן כולנו נהיה עבדים (מידה כנגד מידה) כלומר, גם בנימין שנכח באירוע וכנראה מעולם לא גילה ליעקב שיוסף נמכר ולא נטרף. אולם יוסף מסרב להצעת יהודה.
ממשיכים לחפור
לפי החלוקה המסורתית (לפי חז"ל) פרק זה נחלק לשני חלקים. עד פסוק י"ז הפרק שייך לפרשת "מקץ" ומפסוק י"ח הפרק שייך לפרשת "ויגש". השמות של הפרשות הן על שם המילה הראשונה בפסוק הראשון.
החלוקה לפרקים נעשתה במאה 12 (1700 שנה לאחר חורבן בית המקדש הראשון) ע"י נוצרים ולכן קוראים לחלוקה לפרקים "חלוקה נוצרית".
יהודה לא נסוג, להיפך, הוא מתקרב ליוסף
פיזית וניגש לדבר איתו בדיבור "צפוף" יותר. הוא מבקש בנימוס את רשותו
(כי רק על עצם העובדה שהתקרב ללא רשות ניתן להוציאו להורג במקום) והוא מחמיא ליוסף
שמבחינתו הוא מכובד בעיניו כמו פרעה בכבודו ובעצמו. כלומר יהודה מבקש שיוסף לא
יפרש את ההתקרבות ובקשה להגיד את דעתו כזלזול ביוסף.
יהודה מבין שמותר לו להמשיך לדבר והוא מתאר בצורה נועזת את השתלשלות העניינים בצורה מגמתית שמשרתת את מטרת הנאום – לשחרר את בנימין.
שווה לדעת להשוות – בין דברי יהודה לדברי המספר המקראי בפרקים הקודמים
יהודה אומר: אֲדֹנִי שָׁאַל
אֶת-עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ-לָכֶם אָב
אוֹ-אָח. גרסה זו היא חזרה על דבריהם ליעקב, אולם, לפי המסופר בפרק מ"ב הם
"נדבו" מידע זה מיוזמתם. יהודה מנסה להראות כי בכל שלב יוסף התנכל אליהם
ללא סיבה.
יהודה מוסיף ואומר כי למרות ששאלה זו לכאורה מיותרת, השבנו לך: יֶשׁ-לָנוּ אָב
זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן.
המילים "אב, זקן, ילד, קטן, מוות" הן מילים מנחות שחוזרות על עצמן כדי להדגיש את הרגש כלפי יעקב ובנימין.
יהודה לוקח סיכון אדיר ומציג שוב את הגרסה שמבחינת האחים יוסף מת: וְאָחִיו מֵת
וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ. אולם, הוא גם מציג את העובדה שכיום הם למדו
להתנהג אחרת לבני רחל, הם כבר לא מקנאים בבנימין כפי שקנאו ביוסף על כך שיעקב
העדיפו על יתר האחים.
יהודה מספר ליוסף כי הסברנו לאבא שהתנאי לקבלת אוכל נוסף הוא הורדת בנימין אולם, האבא סרב כי התקשה להיפרד גם מהבן האחרון שנותר מרחל וכאן יהודה חושף את הגרסה שיעקב נחשף אליה "וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד-הֵנָּה". כעת לראשונה יוסף שומע שאביו חושב שהוא נטרף ולכן אביו בטראומה ומסרב לשלוח בן נוסף של רחל למסע.
יהודה מדגיש שוב ושוב את הקשר בין יעקב לבנימין ממספר סיבות: האחת, כדי להדגיש ליוסף שהוא לא פוגע בבנימין הגנב אם ישאירו כעבד במצרים אלא ביעקב הזקן החף מפשע. וזה חוסר צדק מוחלט ויוסף ש"ירא אלוהים" לא אמור לנהוג כך כלפי חפים מפשע – כשם שסירב לקחת לעבדות את יתר האחים שלא חטאו.
סיבה נוספת, יתכן וליהודה נפל האסימון שזה לא סתם אדם זר עומד מולם אלא יוסף בכבודו ובעצמו ויתכן ויהודה מבין שיוסף בסה"כ בוחן את היחס לבנימין ולכן יהודה מדגיש לפי פירוש זה שוב ושוב כיצד האחים חזרו בתשובה וכבר לא נוטרים טינה לילד המועדף על יעקב ואף מוכנים לפגוע בעצמם העיקר שהילד של רחל ויעקב לא יפגעו.
יהודה לא מסתפק במילים ואומר ליוסף "וְעַתָּה יֵשֶׁב-נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם-אֶחָיו". יהודה מציע הצעה "כלכלית". הרי אני אדם חזק יותר. עדיף לך שאני אהיה עבד. מה משנה לך מי משלם את הקנס על הגניבה? כך כל הצדדים יצאו מרוצים. המשפחה תיענש על הגניבה אך אף אחד לא ימות משברון לב בגלל שלא מסוגל לאבד ילד נוסף של אשתו האהובה.
יהודה מסיים את נאומו בשאלה רטורית "אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי?" ושוב חוזר על החשש שיעקב ימות למרות שיעקב הזקן חף מפשע: פֶּן אֶרְאֶה בָרָע (מוות) אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת-אָבִי.
פותרים את זה יחד
כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה
לחצו כאן, ופתרו את שאלה 3 סעיפים א-ג
צריכים מעט עזרה?
בשאלה זו אין דברים קשים או מורכבים. בהצלחהרושמים במחברת
מונחים חשובים: כפיות טובה, גמול אישי , גמול קיבוצי , חזרה בתשובה, מוטיב הבגד , צידוק הדין, מידה כנגד מידה , מילים מנחות, שאלה
רטורית , חזרות
מילים חשובות:
כַאֲשֶׁר יוּכְלוּן (כמה שרק יכולים) בְּפִי (בפתח) אַמְתַּחְתּוֹ (שקו), כֶּסֶף שִׁבְרוֹ (תשלום עבור הקניה).