סיפורי יוסף - תקציר

בראשית מ"ב

קישור לפרק

תקציר

הרעב היכה גם בכנען וגם במשפחת יעקב. יעקב יוזם ושולח את האחים לשבור (=לקנות) אוכל אך לא מצרף אליהם את בנימין מחשש לחיי בנימין (הבן היחיד שנותר לו מרחל). האחים מגיעים משתחווים ליוסף מבלי לדעת שזה יוסף השליט שאחראי על מכירת המזון ויוסף מזהה אותם ונזכר בחלומותיו ולכן מחליט לעשות להם "תרגיל". הוא מאשים אותם בריגול (הוצאת דיבה נגד מצרים) ודורש את בנימין כדי לזכות אותם מאשמה זו. כדי שילכו ויחזו עם בנימין ולא ישארו בכנען יוסף משאיר אצלו את אחד האחים (את שמעון). כשהאחים מספרים ליעקב מה קרה במצרים יעקב חושש מאוד לשלוח את בנימין ונראה כי ויתר על שמעון ולא מוכן לסכן את בנימין.

סיכום הפרק

הרעב מכה גם במשפחת יעקב: פסוקים א-ד

יעקב מבין שיש "שבר" (מכירת מזון) במצרים והוא יוזם פניה לבניו ואומר להם "לָמָּה תִּתְרָאוּ" למה שתחששו (מהרעב) לכו למצרים ותקנו אוכל כדי שלא נמות ברעב. ב וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ-שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ-לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת. יעקב אומנם פנה לאחי יוסף, אך לא אישר לבנימין לרדת לרכוש אוכל למשפחתו כי חשש שגם לו יקרא אסון ולכן ציווה על יתר עשרת האחים להביא מזון עבור כולם. יעקב חשש דווקא לבנימין כי הוא הבן היחיד שנשאר לו מאשתו האהובה רחל.

 

הפגישה הראשונה עם יוסף: פסוקים ה'-

בני יעקב אחי יוסף מגיעים למצרים בגלל הרעב בכנען והם אינם יודעים שהשליט בפועל זה יוסף אחיהם שנמכר לעבדות למצרים. הם מגיעים עד אליו ומשתחוים לו (לאות כבוד) בלי לדעת שזה יוסף ובלי לדעת שבכך מתגשם חלומו שכל האחים ישתחוו לו.

בשלב ראשון: יוסף מכיר (=מזהה) את אחיו אך הם לא מכירים (מזהים) [=מידה כנגד מידה על כך שדרשו מיעקב להכיר את כתונת יוסף]. יוסף מחליט "להתנכר" להם, כלומר, להמשיך להיראות כאדם זר עבורם בלי להזדהות.

 

שאלה: כיצד יוסף זיהה את האחים והם לא זיהו אותו?

ישנן מספר הצעות:

1.      הוא יצא צעיר מהבית – ללא זקן וכעת שהוא עם זקן הם לא מזהים אותו.

2.      הם לא ציפו לראותו בתפקיד רם זה ולכן לא העלו על דעתם שזה יוסף

3.      לפעמים "לא מזהים" אדם כאשר הוא לבוש בבגדים אחרים לגמריי מהבגדים הרגילים שלו.

 

שאלה: מדוע יוסף לא חושף את עצמו? מדוע לא אומר להם "רואים? החלום שלי התגשם! השתחוויתם לי".

ישנן מספר הצעות – כמו תמיד כל אחד מתחבר לפירוש אחר / שתואם את האישיות/השקפה שלו:

1.      כי לא כל האחים הגיעו וכן יעקב ולאה לא הגיעו ולכן המתין שהחלום יתגשם.

2.      הבין שכל מה שקרה זה לטובה ורצה לתת להם הזדמנות לחזור בתשובה כי מבחינתם הם לא מכרו אותו כדי לעשות לו טוב אלא לעשות לו רע

3.      יתכן והוא בעצמו היה מבולבל ולא ידע איך להגיב ולכן אמר לעצמו דבר ראשון נמשיך עם משחק הזהויות ואסתיר את עצמי עד הרגע הנכון.

4.      אולי רצה לנקום בהם על כך שמכרו אותו ושנאו אותו

בשלב שני: יוסף מקשיח את היחס אליהם ומאשים אותם בריגול (=בהוצאת דיבה נגד מצרים)

האחים אומרים להגנתם שזה לא הגיוני שהם מרגילים כי כולם בני משפחה אחת ואף צבא לא שולח משפחה של אנשים כדי להיות מרגלים אלא לוקחים אנשים שונים ממשפחות שונות.

הם מדגישים שהם לא באו לראות את "ערוות" הארץ  (מטפורת הערווה = מקומות הפגיעים/רגישים/חלשים). 

ממשיכים לחפור: יש מפרשים שמילים אלו עוררו ביוסף את הסיוט של מכירתו ללא בגדים. כי לדעתם נזכר שנמכר ללא כתונת הפסים שלו (בזמנם לא היה "תחתונים" מתחת לבגד העליון)(אם כי, כתונת פסים הוא לבוש בנות המלך כך שלא סביר להניח שזה שכבה אחת בלבד).

כדי לבסס את טענתם שלא סביר שהם מרגלים, וכדי ליצור תחושת אמינות, הם מוסיפים פרט מידע שלא נדרשו – שהם במקור משפחה של 12 ילדים אולם אחד נשאר בבית ואחד "איננו" (=מת). כאן לראשונה יוסף שומע מה הגירסה שהאחים מחזיקים בה בנוגע לחייו.

 

שאלת עמ"ר/מחשבה/דיון: כיצד לדעתך יוסף הרגיש שהאחים אומרים לו שהוא "מת" (איננו)?

מצד אחד – יתכן ומרגיש הקלה – עכשיו מבין מדוע אבא לא חיפש אותו 22 שנה כי כנראה האחים חשבו/אמרו לו שהוא מת.

מצד שני – יתכן ומרגיש כעס – למה הם חושבים שאני מת? למה הם ציפו שאמות במצרים?

 

יוסף "זורם" עם הטענה שלהם ואומר, אם אתם טוענים שההוכחה שלהם שאתם לא מרגלים שיש לכם עוד אחד קטן – הביאו גם אותו ואיווכח האם אתם אכן דוברי אמת או שקר.

 

בשלב שלישי יוסף עולה דרגה נוספת – וזורק אותם לכלא (שלב זה מתחלק לשניים)

בשלב ראשון: יוסף מציע שכל האחים ישארו במצרים ורק אח אחד ילך לקרוא לבנימין. אולם, האחים לא מסכימים, ואיש לא מתנדב/מסכים לצאת חזרה הביתה כדי להביא את בנימין

בשלב השני: לאחר שיוסף רואה ששלושה ימים אף אחד מהאחים לא נשבר ואין מי שמוכן לצאת מהכלא ולחזור לארץ לקרוא לבנימין, הוא טוען שהוא "ירא אלוהים" (מפחד מהאל שלו) ולא רוצה לפגוע בהם מעבר לנדרש לכן משאיר בכלא רק איש אחד.

שאלה: כיצד יוסף לא חשש שאחיו יגלו שהוא יוסף כשאמר להם שהוא חושש מאלוהים?

תשובה: יוסף השתמש במילה אלוהים (במילה "אל") בלי לציין את שמו המפורש של אלוהי העברים.

ממשיכים לחפור: כי לא רק אברהם/משה האמינו והפיצו את האמונה באל אחד. החידוש של היהדות אינו כדת מונותיאיסטית אלא בכך שהיא מאמינה שה' הוא רוחני ומופשט. טרנסצנדנטלי (מעל העולם) ובכל זאת מנהל את העולם.

 

תוצאות ה"תרגיל" (ההתנכרות)

האחים אומרים "אבל אשמים אנחנו" האמת שאנחנו אשמים ולכן מגיע לנו העונש/הסבל הזה. זהו "צידוק הדין" (תיאודיציה) הודאה שהעונש משמים הוגן וצודק. תפיסת הגמול שלהם היא שהחוטא נענש בגמול אישי על מעשיו בשיטה של מידה כנגד מידה (הם גרמו ליוסף לסבל מיותר לכן נגרם להם סבל מיותר)

האחים נזכרים במכירת יוסף והעורך המקראי עושה לנו "פלאש-בק" (הבטה לאחור) ומציין שיוסף התחנן על נפשו שלא ימכרו אותו למצרים.

 

שאלה: מדוע העורך המקראי "נזכר" לספר כאן ולא בפרק ל"ז שיוסף התחנן על נפשו?

ניתן להציע כמה הסברים:

1.      כדי לא לפגוע מידי בכבודם של 10 השבטים שהוא התחנן על נפשו והם ישבו לאכול כאילו לא קרה כלום.

2.      כי רק עכשיו זה רלוונטי לעלילה. כעת זה מוזכר כי הם מתחרטים על נקודה זו.

שאלת עמ"ר/חשיבה/דיון: האם לדעתך התרגיל שיוסף עשה הצליח?

מצד אחד – כן, האחים מבינים שמה שקורה להם כרגע זה עונש על החטאים שלהם.

מצד שני – עדיין לא – כי הם לא חזרו בתשובה על עצם המכירה אלא על כך שהם לא היו מספיק רגישים לזעקות שלו בזמן המכירה ואולי כרגע הם חושבים שבסה"כ היה צריך להשקיע קצת יותר שירגע. בכל מקרה, הם לא אומרים שצריך להתנצל בפני יעקב ובטח שלא אומרים בואו נעשה חיפושים ונחלץ את יוסף אולי הוא עדיין עבד וסובל מכך.

 

"אמרתי לכם"

ראובן האח הבכור שניסה לקחת את ההנהגה אך האחים לא שמעו להצעתו לזרוק אותו בבור לא עמוק (כדי לחלצו מאוחר יותר) אומר לאחים "הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם-דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ".

 

ממשיכים לחפור:

שאלה: האם לדעתך ראובן ידע שיוסף נמכר למצרים?

תשובה: כאשר האחים מתעלמים מעצת ראובן הוא הולך הצידה לחשוב מה לעשות וכשהוא חוזר הוא נבהל שהוא לא מוצא את יוסף בבור. הוא זועק "הילד איננו ואני אנה אני בא".

לכאורה ניתן לשער שהאחים הרגיעו אותו ואמרו לו שהם הספיקו למכור אותו. אולם, ראובן טוען כעת ש"דמו" של יוסף נדרש. יתכן והוא לא מאמין לאחים שהם מכרו את יוסף!

מצד שני, ניתן לומר שהמילים "לשפוך את דמו" הן מטאפורה ולא תיאור ראלי. כלומר, יתכן והוא מאשים  את האחים בכך שפגעו בו אך לאו דווקא רצחו אותו. מצד שלישי.. יוסף מוצג כמי שמת "איננו" אך מצד רביעי, יתכן ומכנים אות בכינוי "איננו" כי אבד איתו כל קשר. 

חפירה על חפירה: על פי חוק הצהרת מוות - אדם שאבד איתו כל קשר ניתן להכריז עליו באמצעות פניה לבית משפט כאדם מת. אם יש לו נכסים היורשים שלו יקבלו את הירושה מרגע הצהרת המוות. כדי שהאישה תחשב אלמנה (ולא עגונה) בית הדין הרבני יצטרך למצוא לפחות רמז אחד שיעיד שהוא מת. למשל לאחר שטבעה הצוללת דקר, בזכות מציאת אחד ממצופי החירום של הצוללת, הרב הצבאי הראשי הכריז שכולם מתו למרות שמצאו את שאר שרידי הצוללת רק לאחר כ30 שנים. 

 

 

וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ (=מבין) יוֹסֵף  כִּי הַמֵּלִיץ (=המתרגם) בֵּינֹתָם (בין יוסף לבינם).  לכן, הם דיברו "עברית/כנענית" בצורה חופשית. אך יוסף הבין כל מילה וזה ריגש אותו לכן הוא יצא מחדר כדי לבכות (וַיֵּבְךְּ=בכה) שלא בנוכחותם.

 

כעת, מששמע יוסף את ראובן מכריז "אמרתי לכם" יוסף מבין שראובן לא היה נגדו ולכן לא משאיר אותו בכלא עד שבנימין יגיע אלא בוחר את האח הגדול הבא לפי סדר ההולדה (ראו בראשית כ"ט) – את שמעון – ששמע את זעקות יוסף והתעלם מהם (=מדרש שם נוסף לשמעון. ראו גם מדרש שם בפרק כ"ט).

 

יוסף משחרר את 9 האחים

לאחר שהתחיל להצליח, והאחים התחילו להבין שיש להם אחריות על מכירת יוסף, יוסף משחרר את כולם חוץ משמעון ומצווה לחזיר לשקים שלהם את הכסף ששילמו עבור האוכל שרכשו.

כאשר אחד מהאחים, בדרך חזרה פותח את השק לתת אוכל לחמורו הוא רואה אֶת-כַּסְפּוֹ וְהִנֵּה (לפתע) הוּא בְּפִי (פתח) אַמְתַּחְתּוֹ (שק שלו).  האח נלחץ מדווח על כך לאחים. ושוב הם מבינים שזה משמים. הם קיבלו כסף על מכירת יוסף וכעת הם מקבלים כסף שעלול לגרום להם לעונש שהמלך יקח אותם לעבדות (מידה כנגד מידה על מכירת יוסף לעבדות).

הדיווח ליעקב

בפסוק כ"ט מסופר כי "וַיָּבֹאוּ אֶל-יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אַרְצָה כְּנָעַן וַיַּגִּידוּ לוֹ אֵת כָּל-הַקֹּרֹת אֹתָם לֵאמֹר".  ולמרות זאת, במקום להמשיך הלאה בסיפור מספרים לנו מה הם אמרו. כפי שראינו בחלומות פרעה, התנ"ך לא חוזר על סיפור פעמיים באותה גרסה אלא בגרסאות שונות ומצפה מאיתנו הקוראים לשים לב דקויות ולמשמעות שלהן.

האחים משמיטים בדיווח ליעקב ששמעון כרגע יושב בכלא. הוא מוצג כמי שבסה"כ ממתין להם במצרים. וכן, לא מספרים ליעקב כי בדרך חזרה אחד האחים הספיק לגלות כי כספו הושב לו.

שאלה: מדוע האחים ממשיכים להסתיר מידע ולהטעות את יעקב? האם האחים למדו לקח מהמכה שחוו כעת במצרים?

תשובה: האחים מתביישים מיעקב וכן חוששים שיסרב לשלוח את בנימין בתמורה לשמעון ולכן הם לא רוצים להחמיר את המצב ומספרים כאילו שמעון ממתין במצרים בתנאים טובים וכן מסתירים שנעשה להם תרגיל וכספם הושב. למעשה הם לא למדו לקח מסיפור מכירת יוסף וכעת הם ממשיכים בשיטה של "עבירה גוררת עבירה". הם מנסים להסתיר בעיה ולמעשה הם לא פותרים בעיה אלא מחמירים אותה.

עד מהרה האחים מבינים שהתרגיל של החזרת הכסף היה לא רק לאח אחד אלא לכולם! והם נבהלים כי כבר לא ניתן להסביר זאת כ"טעות" מקרית אלא כמשהו מגמתי. מישהו טרח להחזיר לכל אחד ואחד כסף. יתרה מכך, לכל אחד ואחד את הכסף שלו! וְהִנֵּה-אִישׁ צְרוֹר-כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ – כלומר, כל אחד אחז כסף בצורה שונה אך כל אחד קיבל את הכסף שלו בחזרה.

יעקב מבין את חומרת העניין ואומר להם שלמעשה ניתן כעת להצדיק את החשש שלו (בתחילת הפרק) לא לשלוח את בנימין כי יכל לקרות לו אסון. יעקב למעשה משלים עם זה ששמעון לא יחזור כי הוא מבין שעשו להם תרגיל "הפללה" כדי להענישם.

ראובן שוב מנסה לגלות מנהיגות ומבין שיעקב לא ישלח את בנימין לכן אומר ליעקב אם בנימין לא יחזור תהרוג את שני בני (שני נכדיך) אם לא אצליח להחזיר את בנימין בשלום.

כמובן שיעקב לא מקבל הבטחה נוראית וחסרת היגיון זו. מה הטעם להרוג עוד 2 בני משפחה אם לא מצליחים להגן על בנימין? ולכן יעקב עומד בסירבו לשלוח את בנימין למצרים.

פותרים את זה יחד

כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה

לחצו כאן, ופתרו את שאלה 3 סעיפים א-ג

צריכים מעט עזרה?

בסעיף ב2 ניתן להציג 2 נקודות מנוגדות בשני נושאים שונים שבאים לידי ביטוי בשני קטעים אלו. (1 בעניין הזיהוי של יוסף ו1 בעניין חלומותיו). 

רושמים במחברת
מונחים חשובים:
מידה כנגד מידה ,  "צידוק הדין" (תיאודיציה) ,  גמול אישי , מידה כנגד מידה , "פלאש-בק" (הבטה לאחור).

 

 

מילים חשובות:

שבר (מכירת מזון) , לָמָּה תִּתְרָאוּ ( למה תחששו (מהרעב) , מכיר (=מזהה) "ערוות" הארץ  (מקומות מוצנעים ורגישים), איננו (=מת), 

 שֹׁמֵעַ (=מבין),  מֵּלִיץ (=מתרגם)  וַיֵּבְךְּ(=בכה).