לבדי - ניתוח השיר

הבית השישי

נוצר רושם של התרחקות, רק חוש השמיעה. האם בין בית חמישי לשישי על הקורא למלא פער: המשורר עזב, בלי שהוא מציין זאת במפורש, מה שמרמז על כך שהוא איננו שלם עם עצמו.

הדובר מתאר את מה ששמעה אוזנו: הבכיה החרישית ההיא – "כעין סיום של קינה עתיקה מאוד".

הקינה העתיקה מרמזת על מגילת איכה שהיא פרקי קינה ואבל על חורבן ירושלים ובית-המקדש הראשון (איכה, א' 1-2: "איכה ישבה בדד…"). ביאליק מרמז על קשר בין הקינה העתיקה על חורבן בית-המקדש ובין חורבן בית-המדרש. המילים הפותחות את הקינות במגילת איכה הן "איכה ישבה בדד העיר... ודמעתה על לחיה" המוטיבים של בדידות ודמעה בשיר מתייחסים למילים מתחילת המגילה.

בית-המדרש הוא השומר האחרון של ניצוץ היהדות, הניצוץ האחרון ששרד משרפת בית-המקדש.

כיליונו של בית-המדרש הוא חורבנה הגמור של היהדות.

הקינה העתיקה היא גם ניגוד לשירה החדשה שבתחילת השיר. המקף בסיום במקום נקודה מראה שאין זה סוף פסוק. הדמעה "נתקעה" בגרון, הסוף סגור או פתוח? דומה כי אכן המשורר עזב את עולם בית המדרש, אך הוא נושא עימו את הקרע הפנימי, ואולי גם יסורי מצפון ורגשות אשם.

דומה כי אכן המשורר עזב את עולם בית המדרש, אך הוא נושא עימו את הקרע הפנימי, ואולי גם יסורי מצפון ורגשות אשם.