תקציר ידע

מלחמת ששת הימים

מלחמת ששת הימים נחשבת למלחמה שישראל ניצחה בה את מדינות ערב ניצחון מוחץ, שטרם היה כמוהו. היא פרצה בבוקר יום ה- 5 ביוני ונמשכה עד ה-10 ביוני 1967. המלחמה התחילה בהתקפת פתע ישראלית על חילות האויר של מצרים סוריה וירדן ובשישה ימים הצליחה ישראל לשלש את השטח שלה וכבשה את ירושלים העתיקה (המזרחית) והגדה המערבית (יהודה ושומרון), הגולן וחצי האי סיני. תוצאותיה של המלחמה משפיעות על המזרח התיכון עד היום.

את הגורמים שהביאו לפרוץ המלחמה ניתן לחלק לגורמים ארוכי טווח ולסיבות מיידיות שאירעו בחודשיים (אפריל-מאי) שלפני פרוץ המלחמה.

בשנים שקדמו למלחמת ששת הימים המתיחות בין ישראל לשכנותיה הלכה וגדלה כתוצאה מחיכוכים צבאיים בין שני הצדדים. אלו נחשבים אירועים שבטווח הזמן הרחוק הביאו לפרוץ מלחמת ששת הימים. כך:

א.    מול סוריה היו שני מוקדי חיכוך צבאיים עיקריים:

1) מתיחות בגבול בעקבות "הקרב על המים": בשנת 1958 החלה ישראל לבנות את המוביל הארצי במטרה שיוביל מים מהירדן והכנרת אל הנגב. החל משנת 1964 החלו הסורים לפעול במטרה למנוע ממי הירדן להגיע אל המוביל הארצי על ידי הטיית המים. בתגובה, ישראל החלה לתקוף את הכלים הסורים שעבדו על ההטייה. הדבר גרם לתקריות אש בין סוריה לישראל. בעקבות זאת נוצרה מתיחות צבאית בין המדינות.

2) השטחים המפורזים: שטח מפורז הנו שטח שאין להכניס אליו כוחות צבא. בגבול בין ישראל לסוריה היו קיימים שטחים שפורזו כחלק מהסכם הפסקת הנשק בסוף מלחמת העצמאות. לתפיסתה של ישראל, זכותה היתה לעבד אזורים אלו בעזרת חקלאים. מצד שני טענה סוריה, כי השטחים האלה נתונים להשגחת האו"ם ולכן אין לישראל היתר לפעול בהם מכל בחינה שהיא. לאור זאת, תקפה סוריה את העובדים הישראלים שהגיעו לעבד את הקרקע באזורים המפורזים. הדבר הוסיף למתיחות בין שתי המדינות.

הקמת אש"פ )ארגון שחרור פלסטין( ופעולות הטרור שלו  נגד ישראל: בשנת 1964 הוקם אש"ף (הארגון לשחרור פלסטין). שנה לאחר מכן החל פת"ח (התנועה לשחרור פלסטין שמהווה חלק מאש"ף) בהנהגת יאסר ערפאת, לבצע פעולות טרור על ידי הסתננות של מחבלים ממדינות שכנות, בעיקר משטחי ירדן וסוריה. ישראל הגיבה בפעולות תגמול שאחת המפורסמות בהן הנה פעולת סמוע שנערכה בשנת 1966 במהלכה נלחמה ישראל גם בצבא ירדן. צעדים אלו העלו אף הם את המתיחות והחיכוכים בין ישראל לשכנותיה.

מירוץ החימוש של סוריה ומצרים: מצרים וסוריה התעצמו בנשק חדשני, לאותה תקופה, אותו הם רכשו מברית המועצות. הנשק החדש איים על ישראל, שנאלצה מצידה לרכוש אף היא נשק חדיש בתקופה שבה הכלכלה הישראלית היתה במצב לא טוב.  

"המלחמה הקרה" השפיעה גם על אזור המזרח התיכון: כאשר הועמקה בו מעורבותן של המעצמות הגדולות, ברית המועצות וארצות הברית. המלחמה הקרה החלה לאחר מלחמת העולם השנייה, לקראת סוף שנות ה-40', כאשר ארצות הברית וברית המועצות פעלו, כל אחת מצידה, להרחיב את אזורי השפעתן בעולם. בשנות ה 60' שתי המדינות העמיקו את מעורבותן במזרח התיכון: ברית המועצות תמכה בסוריה ובמצרים וסיפקה להן נשק חדיש. מנגד, ארצות הברית החלה לפעול לחיזוק ישראל ולחימושה. ברית המועצות אף העבירה בהמשך לסוריה ומצרים מידע שגוי לפיו בכוונת ישראל לתקוף את סוריה. זאת, בכדי לדרדר את האזור למלחמה. נשיא מצרים – ג'מאל עבד אל נאצר - שיתף פעולה עם המידע והכניס את צבאו לסיני (ראו הרחבה בהמשך בסיבות המיידיות שהביאו למלחמה).

התדרדרות המצב הפנימי בישראל: בין השנים 1966-1967 ישראל נתונה היתה במשבר כלכלי ופוליטי. בן גוריון, הפוליטיקאי המוביל מאז הקמת המדינה, פרש מהחיים הפוליטיים. יורשו, לוי אשכול, חסר היה את הכריזמה של קודמו ונתפס כדמות חלשה. בפן הכלכלי ישראל היתה במיתון והאינפלציה עלתה. השכנים הערבים זיהו את מצבה של ישראל כחולשה וראו בכך ירידה בעוצמתה.

הסיבות המיידיות:

1.    בין החודשים אפריל-מאי של 1967 התחוללו מספר מהלכים צבאיים, שהאיצו את ההסלמה שהגיעה לשיאה בפרוץ מלחמת ששת הימים. חלק ניכר בהסלמה היה מול מצרים. זאת, בעקבות מספר צעדים שנעשו על ידי נשיא מצרים, ג'מאל עבד אל נאצר. במסגרת זאת:

א. כניסת הצבא המצרי לחצי האי סיני: באפריל 67' נערך קרב אווירי בין חיל האויר הישראלי והסורי בעקבות עבודה ישראלית באזור המפורז. הקרב הסתיים בהפלת 6 מטוסים סוריים, פגע בכבוד הסורי והמחיש את כוחו של צה"ל. כחלק מהתגובות לאירוע, העבירה ברית המועצות למצרים מידע לא נכון, לפיו בכוונת ישראל לפתוח במלחמה עם סוריה. בעקבות זאת, החליט נשיא מצרים לסייע לסורים ולהזרים ב 14 במאי, ובאופן גלוי, כוחות מצרים גדולים לסיני. זאת, חרף העובדה כי מצרים לא היתה מוכנה למלחמה מיידית )צבאה היה שקוע במלחמה בתימן.  כניסת הצבא המצרי לסיני הפתיעה את ישראל בעיצומו של מצעד צה"ל ביום העצמאות בירושלים, ומכאן כדור השלג החל להתגלגל לעבר המלחמה.  

ב. לחץ מצרי לפינוי כוחות האו"ם מסיני: כוחות האו"ם בסיני הוצבו שם בסוף מלחמת סיני ותפקידם היה לשמור על פירוז האזור. לאחר כניסת הצבא המצרי אל סיני, דרשו המצרים גם את פינויים של אנשי האו"ם מסיני. ב-19 במאי האו"ם אכן פינה את אנשיו מסיני - דבר שהעלה עוד יותר את רף החשש הישראלי בעוד העלה את יוקרתו של הנשיא המצרי בעולם הערבי.

ג. סגירת מיצרי טיראן למעבר ישראלים: מיצרי טיראן הינם מיצרים ימים הנמצאים בין חצי האי סיני לערב הסעודית והמעבר בהם הינו הכרחי לספינות ישראליות בדרכן לאילת. ב- 23 במאי הכריז נשיא מצרים כי הוא סוגר את מצרי טיראן בפני מעבר של ספינות ישראליות ובכך מנע את האפשרות של ספינות ישראליות להיכנס ולצאת לים ממפרץ אילת. עצם הסגירה של המצרים נחשבה כעילה למלחמה עבור ישראל.

ד. חתימת ברית הגנה הדדית בין מצרים לירדן: מלך ירדן חוסיין, פנה אל המצרים וחתם עימם על ברית הגנה לפיה, בשעת מלחמה יועמד הצבא הירדני תחת פיקוד של גנרל מצרי. בנוסף, חתמו המצרים על ברית דומה עם עיראק כאשר הסכם דומה נחתם עם סוריה לפני כן. בכך, נוצרה חזית ערבית סביב ישראל ונגדה.  

2.    הצעדים הערביים בחודשיים שקדמו למלחמה עוררו את החשש הישראלי ממלחמה ושלושת השבועות לפני המלחמה נקראו בישראל "תקופת ההמתנה". במהלך השבועות הללו פנתה ישראל לארצות הברית ולמדינות המערב בבקשה לתמיכתן אך בתגובה התבקשה לא לתקוף את מצרים. במהלך תקופת ההמתנה גייס צה"ל מילואים והעורף נערך למלחמה.   

3.    ב-1 ביוני 67' הוקמה בישראל ממשלה רחבה – ממשלת ליכוד לאומי – שלקחו בה חלק המפלגות הגדולות בישראל. כתוצאה מכך, הפך משה דיין לשר הבטחון וצעד זה חיזק את תחושת הבטחון של הציבור הישראלי. ממשלה זאת, החליטה לצאת למתקפת מנע בהפתעה נגד מצרים סוריה וירדן.

4.    ב-5 ביוני 1967 בשעות הבוקר פתח חיל האויר הישראלי במבצע "מוקד" במהלכו תקפו מטוסי חיל האויר בהפתעה את חילות האויר של מצרים, סוריה וירדן והחריבו את מרביתם. הדבר אפשר לצה"ל חופש פעולה בתחום היבשתי ובעקבות כך כבשה ישראל אזורים נרחבים. כך:

מול מצרים – צה"ל כבש את כל חצי האי סיני, הגיע עד לתעלת סואץ ופתח את מיצרי טיראן.

מול סוריה – צה"ל כבש את רמת הגולן.

מול ירדן - צה"ל כבש את ירושלים המזרחית ואת יהודה ושומרון.

להמחשה – ראו מפת ישראל לפני ואחרי מלחמת ששת הימים.

תוצאות המלחמה:

במהלך המלחמה נפלו כ-778 חיילים ישראלים. לעומת זאת מצרים איבדה 15 אלף חיילים, ירדן 6,000 וסוריה אלף. מדינות ערב איבדו נשק רב וחידשו את המלאי על ידי סיוע של ברית המועצות.

השפעות המלחמה על ישראל

1. בישראל שררה שמחה רבה (אופוריה) חרף האבדות ותחושת רווחה לאחר הזמן הרב בו חששו בישראל מהתקפה של מדינות ערב. התחושה בחברה הישראלית היתה כי לאחר תבוסה כה גדולה מדינות ערב לא יעזו לתקוף את ישראל שוב. בעקבות הנצחון שררה בישראל תחושת כוח ושאננות שהביאו לכך שישראל הופתעה בשנת 1973 עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים.

2. עומק אסטרטגי: השטחים הרבים שנכבשו הביאו לישראל תחושת בטחון, שכן הם נתנו לה עומק אסטרטגי והרחיקו את הגבול ממרכזי אוכלוסייה ישראליים.

3. ירושלים, בירת ישראל, אוחדה (צד מזרחי ומערבי יחד).

4. ויכוח אידאולוגי על עתיד ה"שטחים" -  כיבוש השטחים הביא לכך שתחת שליטת ישראל נוספו עוד למעלה ממיליון פלסטינים. ההשתלטות על השטחים עוררה ויכוח אידאולוגי. גישה אחת ראתה בשטחים ככאלו  ששוחררו ולא נכבשו וכחלק מארץ ישראל השלמה, ולכן אין לוותר על אף חלק מהם. מספר חודשים לאחר מכן הוקמה תנועת "ארץ ישראל השלמה" שדרשה להחזיק בכל השטחים שנכבשו ולא להחזיר אותם למדינות ערב. מנגד, גישה אחרת, שתומכיה הקימו את התנועה "שלום ובטחון", שהפכה לאחר מכן ל"לשלום עכשיו", טענה, כי ישראל תתקשה לשלוט לאורך זמן על אוכלוסייה כבושה וכי מוסרית יש למנוע מצב בו עם ישראל הופך לכוח כובש ומדכא. תפיסה זו גורסת כי יש לחתור להסכם שלום עם מדינות ערב בתמורה להחזרת השטחים הכבושים. ּ

5. שיפור המצב הכלכלי בארץ: המלחמה הביאה לסיום המשבר הכלכלי בישראל. פיתוח האזורים הכבושים וביצורם הביא לעליה במקומות העבודה. כך גם תרומות והשקעות של יהודים מחו"ל במדינה. בנוסף, ארצות הברית החלה לשלוח סיוע כלכלי לישראל והגידול בהשקעות ההון הביא להרחבת התעשיה והתעסוקה. לגאות הכלכלית ולעליה ברמת החיים היו גם תופעות שליליות. היבוא לישראל גדל, ועמו הדרישה למוצרי מותרות. התעשרות מהירה של יזמים, קבלנים וסוחרים העמיקה את הפערים החברתיים-כלכליים בציבור. כוח העבודה שהיה כולו בידי היהודים החל עובר בהדרגה לערביי "השטחים," והחל ניצולם ככוח עבודה זול, לדוגמה בענף הבנייה, ונוצרה תלות בעובדים אלו.

6. ישראל בזירה הבינלאומית: חלק ממדינות הגוש שתמך בברית המועצות ניתקו את הקשר עם ישראל והאשימו אותה בתוקפנות. לעומת זאת, רוב מדינות המערב חשו אהדה עצומה לישראל, ונוכח גודל ניצחונה, הם ראו בה מעצמה אזורית במזרח-תיכון, דבר שהביא להתחזקות מעמדה הבינלאומי של ישראל. צרפת, שנשיאה – דה גול – זעם על ישראל שפתחה במלחמה המשיך בחרם צבאי (איסור למכירת נשק צרפתי) על ישראל. לאור זאת, פנתה ישראל לארצות הברית והתחילה להתחמש בנשק אמריקאי. הדבר הביא לחיזוק היחסים עם ארצות הברית.

החלטה מספר 242

בנובמבר 1967 מועצת הביטחון של האו"ם קיבלה את החלטה מספר 242, בקשר למלחמת ששת הימים ותוצאותיה. ההחלטה הדגישה את הצורך בשלום צודק ובר-קיימא שבו תוכל כל מדינה באזור לחיות בביטחון ובחופש. ההחלטה קראה לישראל לסגת משטחים שנכבשו, ובנוסף, ההחלטה קראה לסיים את מצב הלוחמה, לכבד את השלמות הטריטוריאלית והעצמאות של המדינות ואת חופש השייט בנתיבי השייט הבינלאומיים.

השפעה על האזור והעולם הערבי:

תחושת ההשפלה והפגיעה בכבוד הערבי העלו את רצון מדינות ערב לנקום בישראל. בספטמבר 67' התכנסו בחרטום נציגי מדינות ערב והסכימו על "שלושת הלאווים" – לא לשלום עם ישראל, לא להכרה בקיומה ולא למשא ומתן עימה. במקביל, לאחר מלחמת ששת הימים הגבירו מדינות ערב את תמיכתן באש"ף ובארגונים הפלסטינים שהגבירו את פעולות הטרור שלהם מול ישראלים בארץ ובעולם. 

ּהעמקת המעורבות של ברית המועצות במדינות ערב: על מדינות ערב היה לשקם את צבאותיהן ההרוסים. מדינות ערב הסתייעו מאוד בבעלת בריתן, ברית-המועצות. בריה"מ העמיקה מאוד את מעורבותה במצרים ובסוריה והעניקה להן כמויות נשק אדירות ובאיכות גבוהה, במטרה להגדיל את עוצמתן. מדריכים ויועצים סובייטיים הגיעו למצרים, וטילי קרקע - אוויר, מתוצרת בריה"מ, הוצבו לאורך הגבולות של מצרים. הייתה לכך השפעה על החלטת נאצר לפתוח במלחמת ההתשה נגד ישראל.

מלחמת ההתשה: לאחר תבוסתו המוחצת של הצבא המצרי במלחמה, החלה מצרים, באוקטובר 1968, בהפגזות כבדות על כוחות צה"ל הממוקמים בגדה המערבית של תעלת סואץ. הפגזות אלו, שהלכו והתגברו, זכו לכינוי "מלחמת ההתשה."  המטרה הייתה לכפות על ישראל נסיגה מהשטחים שכבשה.

השפעות המלחמה על הפלסטינים: הבעיה הפלסטינית הלכה והחריפה אחרי המלחמה. הימצאות מיליון פלסטינים תחת שלטון מדינת ישראל לאחר המלחמה, בשטחי יהודה ושומרון וברצועת עזה, הביאה להקצנה בעמדותיהם, אם כי ישראל השתדלה לשמר את החוקים הקיימים בכל אזור )החוק הירדני בגדה המערבית והחוק המצרי ברצועת עזה). מעמדו של אש"פ הלך והתחזק, ובעקבות זאת התרבו פעולות החבלה והטרור הפלסטיני נגד מטרות ישראליות בחו"ל ונגד אוכלוסייה ישראלית בתוך המדינה. ישראל הגיבה לטרור הפלסטיני בפעולות תגמול. בהיבט הכלכלי, רמת החיים של האוכלוסייה הפלסטינית, ביהודה שומרון ורצועת עזה, עלתה, בזכות שיתוף הפעולה הכלכלי בין האוכלוסייה לבין ישראל.