לבדי - ניתוח השיר

הבית הראשון

האור והשירה החדשה – מרמזים לתנועת ההשכלה, תחילתה כבר במאה ה-18 במערב אירופה, ולמזרח אירופה הגיעה מאוחר יותר, הסמל המרכזי שלה: האור, אור הדעת (עידן הנאורות) שהפיחה תקוות בלב יושבי בית-המדרש שקיוו לחיים חדשים.

בעקבות הרוח החדשה ששטפה את אירופה, ניערה את העולם הישן, ניפצה דעות קדומות, נאבקה בדת ובשמרנות, הטיפה לשחרור, להסתמכות על השכל וההגיון ולא על האמונה הדתית הדעות הקדומות, הטיפה לשויון, חופש וסובלנות.

רבים נטשו את "בית המדרש" ומה שהוא מסמל, והותירו את המשורר בבית-המדרש עם "השכינה", בודד ועזוב.

המצב החדש מעמיד את הדובר מול קונפליקט חזק, שבו משתתפים שני כוחות איתנים: העולם החדש  מול עולם היהדות המסורתית. העולם החדש מבטיח "שירה חדשה" ואור, לעומתו עולם היהדות הוא עולם של ערכים בני אלפי שנים, וכיצד ניתן לזנוח עולם מלא זה למען מה שמעבר לחלון?

בבית זה, מתחיל להתפתח ציור מטאפורי של גוזל רך (הוא ה-"אני") החוסה תחת כנפי השכינה (האנשת השכינה, היא מעין אם-ציפור). בהיוותרו לבדו חש הוא קירבה רבה לשכינה המכסה עליו בכנפיה, מטאפורת הגוזל ממחישה את הרגשת התלות שלו. הוא גוזל חסר אונים, שנשתכח תחת כנפי אימו. לאורך השיר משתנים\מתהפכים יחסי הכוח והתלות.

בתחילת השיר המשורר הוא החלש והתלותי ("ואני גוזל רך") ואילו השכינה היא החזקה והמגינה ("תחת כנפי השכינה"). 

ארמז - בשורה "תחת כנפי השכינה" יש גם ארמז לעולם של מוות: זה ציטוט מתפילת "אל מלא רחמים" תפילת אשכבה ותפילת "יזכור", להזכרת נשמות המתים.