לבדי - ניתוח השיר

הרקע לשיר והרעיון המרכזי שבו

השיר נכתב ב-1902, כשביאליק היה בן 29 והוא שייך לחטיבת "שירי בית המדרש" שלו. הוא מתאר את התלבטויות העזיבה של הדובר את בית המדרש ועולם המסורת לטובת עולם ההשכלה שנמצא כרגע מחוץ לתחום. 

זהו שיר לירי ולאומי כאחד, המבטא את יחסו הדו-ערכי לעולם היהדות המסורתית-האורתודוכסית שמיוצג בשיר על-ידי השכינה ובית המדרש:

מצד אחד –

המשורר מגלה קירבת נפש לעולם בית המדרש, המייצג את עולם היהדות המסורתית בכללותו, למקורות היהדות, "לעולם הישן", האמוני, השלם, הדתי, עולם של קיום מצוות ולימוד ספרי קודש, המשורר חש רגש עז של שייכות, נאמנות, מחויבות, הזדהות והערכה.

מצד שני -

המשורר מצוי במשבר אמונה, היסחפות ברוחות החדשות המנשבות באירופה ובחברה היהודית בעקבות תנועת ההשכלה, תהליכי החילון (חילוניות), הפתיחות לעולם, לחיים, ל-"שירה החדשה", לעולם המודרני ותחושת המחנק בעולם בית המדרש העזוב, שנמצא בשלבי חידלון, שרבים מהצעירים עזבו אותו. נטישת עולם בית המדרש יוצרת קרע פנימי והיא מלווה ברגשות אשם וייסורי מצפון.

השכינה מייצגת ביהדות את "רוח אלוהים" בעולם, היא סמל לצד הארצי של האלוקות, מעין "רוח הקודש", מייצגת גם את מידת החסד והרחמים של האל. במקורות היהודיים היא מופיעה בהאנשה לדמות נשית המזדהה עם גורל העם היהודי. השיר כולו מתאר את מערכת היחסים המתפתחת בין המשורר לשכינה.

שימו לב שה-"עלילה החיצונית", כביכול, בעצם מתארת "עלילה פנימית", מה שמתחולל בנפש המשורר. יחסיו עם השכינה מבטאים החצנה של קולות פנימיים מנוגדים, דרמטיזציה של התלבטות פנימית: להישאר בעולם הישן, הדתי-חרדי, עולם בית המדרש, או לנטוש כמו כולם לעבר "עולם ההשכלה" החילוני, ובעצם "לחזור בשאלה"?

הרעיון המרכזי בשיר

השיר הוא למעשה מטאפורה של גוזל רך החוסה תחת כנפי השכינה. בהמשך מתפתח הגוזל ההולך ומתבגר, יוצא אל העולם ומתפתח. יחד עם האפשרות של הגוזל להתפתח, השכינה למעשה הולכת ומתפוגגת. תיאור השיר הוא המתח בין הגוזל לשכינה.