סיפורי יוסף - תקציר

בראשית מ"ה

תקציר

סיפור זה מציג את רגע השיא שבסיפורי המפגשים של יוסף עם אחיו (פרקים מ"ב-מ"ה), הרגע שבו חושף יוסף את עצמו ומגלה להם את זהותו. ההלם וההתרגשות המלווים את הסיפור ניכרים הן בקרב אחיו והן בקרב אנשי מצרים והמלך פרעה. האחים נשלחים להביא את יעקב אביהם, שכבר שנים חושב שיוסף מת, לפגוש את בנו האהוב.

 

סיכום הפרק

פס' א'-ט"ו נפתחים בתגובה הרגשית המתפרצת של יוסף לאחר שהוא שומע את דברי יהודה אחיו על אביהם יעקב ועל כאבו (סוף פרק מ"ד). לאחר זמן ממושך שבמהלכו מקיים יוסף קשר עם אחיו מבלי להיחשף, הוא לא יכול (=לא רוצה)  עוד להתאפק. הוא מבקש להישאר לבד עם אחיו, מוציא מהחדר כל אדם שאינו ממשפחתו ורק אז פורץ בבכי, ומודיע לאחיו מי הוא ושואל את השאלה הרטורית שהכי חשובה לו: "העוד (האם עדיין) אבי חי?". אחיו לא יכולים (=לא מסוגלים)  לענות לו מרוב בהלה, [=מידה כנגד מידה על כך שלא יכלו (=לא רצו) לדבר איתו לשלום כשקיבל את כתונת הפסים]. 

יוסף מבקש מהם להתקרב אליו ומספר להם את סיפורו. יוסף אמנם מזכר להם את כוונתם למכור אותו למצרים, אך מרגיע אותם ומבקש שלא ייעצבו ושלא יכעסו על עצמם, כי שליחתו למצרים התרחשה כחלק מתכנית ה', להגשים את שליחותו להציל אותם מרעב =[המילה המנחה "שלח" מדגישה את השקפה היסטוריוסופית דתית - שה' מנהל את ההיסטוריה/את העולם ושולח אנשים לעשות את רצונו]. למעשה יש כאן "סיבתיות כפולה" האחים שלחו את יוסף כי שנאו אותו אך ה' גרם להם לשלוח אותו כי ה' רצה שיוסף יכלכל אותם בשנות הרעב. לדברי יוסף, הצלחתו במצרים והפיכתו למשנה למלך קרו כדי להבטיח שבשנות הרעב הוא יוכל לספק מזון למשפחתו שבכנען. אמונה זו לא סותרת את עקרון הבחירה החופשית, הרי האחים יכלו להתנהג אחרת, לכן כמו כל חוטא גם האחים עלולים להיענש ע"י ה' למרות שעשו את שליחותו (כשם שפרעה יענש בכך שיממש את ההבטחה של ה' לאברהם בברית בין הבתרים - שבניו יהיו עבדים בארץ לא להם).

יוסף הנרגש מבקש מאחיו (שקולם לא נשמע כלל לאורך נאומו הארוך, ככל הנראה מהלם ומבהלה) שימהרו לספר לאביהם יעקב שבנו חי ושהוא מושל מצרים, וכן לבקש ממנו לרדת למצרים ולגור שם לצדו עם כל בני המשפחה, לפחות למשך חמש השנים הבאות, שבהן צפוי עוד הרעב להימשך. יוסף מבקש מאחיו להיות עדים בפני אביהם כי מדובר בו, וכן לספר לו על מעמדו הגבוה שהשיג בשנים שעברו מאז נפרד ממנו. יוסף הנרגש מנשק את אחיו ובוכה עליהם ואיתם מגודל הנס שקרה להם ומהחיבור המחודש.

פס' ט"ז-כ"ד מתארים את תגובת מצרים והמלך פרעה לאור התגלית המרעישה. פס' ט"ז מתחבר לפסוק ב' מפני שבשניהם מעיר המספר כי קולות הבכי של יוסף נשמעו בארמון והשמועה התפשטה בכל מצרים. פגישת יוסף ואחיו משמחת מאוד את פרעה (ככל הנראה, שמע בעבר מיוסף את סיפורו הקשה ועל ניתוקו ממשפחתו), והוא תומך בבקשת יוסף ומצווה על האחים לקחת מכל טוב מצרים אל אביהם. הוא מצייד אותם בעגלות עמוסות באוכל רב (בזמן רעב), מבטיח להם שלא יחסר להם דבר במצרים ומבקש שלא יתחרטו על הרכוש שישאירו בכנען כי במצרים הם יקבלו הכל. יוסף אף הוא שולח צדה לדרך ומתנות לאביו ולאחיו. לבנימין, אחיו מאותו אמא, הוא נותן יותר ממה שנתן לכולם. יוסף מבקש מאחיו שלא ירגזו בדרך, כלומר שלא יריבו ביניהם.

בפס' כ"ה-כ"ח האחים חוזרים לבית אביהם עם השפע ששלחו יוסף ופרעה. הם מספרים ליעקב על הגילוי המרעיש ועל הצלחת יוסף. תחילה יעקב הזקן "החסיר פעימה" וַיָּפָג לִבּוֹ, כמעט התעלף כאשר שמע את הבשורה שיוסף חי. הוא חש תדהמה/הלם זה כי לא האמין להם שיוסף חי. האחים מנסים לשכנע ולהרגיע את יעקב אביהם  באמצעות העגלות שהביאו עימם (שכן, רק אדם בתפקיד בכיר יכול להרשות לכלי רכב צבאיים לצאת ממצרים), ואכן לבסוף וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם (נרגע התעורר לחיים אחרי תקופה ארוכה של אבל ודיכאון על מות בנו). יעקב אומר: "רב!" (זהו רגע גדול!) ומבקש ללכת לפגוש את בנו לפני שהוא ימות מזקנה.

פותרים את זה יחד

כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה

לחצו כאן, ופתרו את שאלה 3 סעיפים א-ג

צריכים מעט עזרה?

בסעיף ב2 ניתן לענות שתי תשובות שונות. האחת, כפי שכתוב בסיכום לעייל ושניה ההיפך ממה שכתוב בסיעום לעייל (בעניין הבחירה החופשית).

רושמים במחברת
שאלה רטורית  , מידה כנגד מידה, מילה מנחה,  השקפה דתית , סיבתיות כפולה (סיבה ריאלית וסיבה דתית), עקרון הבחירה החופשית  

מילים חשובות:

 לא יכול (=לא רוצה), העוד (האם עדיין), לא יכולים (=לא מסוגלים), תרגזו (תריבו/תתווכחו), וַיָּפָג לִבּוֹ ("החסיר פעימה), תְּחִי רוּחַ  (התעורר לחיים  / שמח) , רב! (גדול!)