ניתוח היצירה

מוטיב הצל

זהו מוטיב מרכזי בסיפור (מוטיבים משניים הם למשל הקיר הלבן והסדין הלבן, הקיץ-עונת השנה , הטקסים המשפחתיים), ניתן לפרשו בפירושים שונים:

חוקר הנפש קארל גוסטב יונג, מונה את ה"צל" בין אב-טיפוסים, דפוסים הנמצאים בבסיס ההתנהגות האנושית. דפוס זה מייצג את הצדדים באישיותו של האדם שאינם תואמים את ציפיות חברה או המוסר הקולקטיבי; הוא מבטא את היצרים הפרימיטיביים הקיימים בכל אחד מאיתנו ולכן האדם מנסה להסתיר ולהסוות אותם ולהתמודד איתם שוב ושוב. זהו "החצי האפל" של האדם, "צד הצל" שלו, החלקים באישיותו שהם מודחקים, מוכחשים. כל אדם נושא בתוכו צל וככל שהוא מודחק בעוצמה רבה יותר, כך הוא טעון יותר. כמו הצל הפיזי של האדם, שאי אפשר להשתחרר ממנו, כך הצל המטאפורי הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו, גם אם אנו מנסים להסתירו ולחפות עליו. גם לחברה יש את "צד הצל" שלה, שמתגלה, למשל, ביחס העויין לפגועי נפש שהחברה דוחה, חוששת שיזהו איתה עם היסודות המופרעים הפוגעים בנורמות המקובלות.

ב"צלליות "פנס האור "שופך אור" על הצדדים הנסתרים האלה המוקרנים על הקיר או הסדין הלבן בדמות צלליות. מופע הצלליות האחרון של דוד נתן חושף את "צד הצל" הן האישי, והן החברתי ולא פלא שהוא מעורר תגובה כה אלימה כי הוא נוגע ביצרים אפלים, מנכיח את מה שאנו מסתירים ומנסים להאבק בו.

גם נתן עצמו, וסביר שגם דודה פרלה ואחרים חיים בצל השואה וזוועותיה המעיבות על חייהם ונפשם של השורדים-הניצולים. החברה הישראלית, בעיקר בשנים קודמות ניסתה להדחיק את צד הצל הזה; שתיקת השורדים עצמם, יצירת מיתוס הישראלי החדש, הצבר, הבריא בגופו ובנפשו ,שאיננו מובל כצאן לטבח, גם זה קשור לנסיון להדחיק את הצל, צל העבר הגלותי, להדחיק אותו או להתכחש לו דווקא מפני שהוא חלק מזהותנו! הסופר, אמיר גוטפרוינד הוא עצמו בן לניצולי שואה. הצל משתלט על תאור ליל הסדר במפגש המשפחתי האחרון שמופיע בסיפור, כשהילד מבחין בצללי הדמויות, צללים המעידים על אשמה, בושה, משא העבר, חטאי העבר. הדוד נתן אומנם אושפז במוסד אך הוא פתח "תיבת פנדורה" משפחתית ואולי אף לאומית. הוא למעשה שיחרר את צד הצל.