ניתוח היצירה

האם הגיבורה שולטת בגורלה?

דמותה של חנה היא דמות מורכבת "עגולה", יחסית, למרות שלא ידועים לנו פרטים רבים על תולדות חייה, על עולמה הפנימי. מה שמוסיף לעניין שלנו בדמות זה השילוב הבא:

הגיבורה מראה חולשה, פאסיביות, תלותיות כמעט מוחלטת, חוסר השליטה בגורלה. היא מונעת ע"י החלטות של אחרים, עיוורונה גורם לה להיות תלויה בבעלה, מנתקים אותה ממשפחתה ומאלצים אותה להתחתן עם גבר מנוכר ואפילו גס רוח. היא נזרקת לחיים מלאי שקרים שאותם היא לאט לאט מנסה לחשוף. התייחסותו כלפיה היא חסרת רגישות. חוסר האונים מביא אותה להיות תלויה אפילו בשני הילדים שבביתה. כשהיא שומעת קול צעדים של היהודים היא מרימה את הילד לחלון ומבקשת שיגיד לה מה קורה שם, וגם דרכו היא לא מצאה תשובה לשאלה.

ניסיונה היחיד להתקומם נגד הגורל הוא סירובה למסור את גופת התינוקת לקברן, שלמרבה האירוניה הוא גם בעלה. העובדה שלבסוף גופת הילדה נלקחה ממנה מוכיחה שוב שגורלה נגזר והיא אינה יכולה לשלוט בו.

לעומת החולשה והפאסיביות שלה, אפשר לראות שהיא מגלה אומץ ויוזמה, היא אינה שוקעת בפסיביות אלא בכל רגע נתון היא עסוקה בפיענוח התעלומה ולבסוף אף מצליחה לחשוף את האמת המרה. באמצעות דמותה מתברר לקורא שהשגת האמת אינה מצריכה בהכרח ראייה פיזית. חנה, בזכות חושיה החדים וראייתה הפנימית המעמיקה, מצליחה להגיע אל האמת שניסו להסתיר מפניה. דווקא ר' ישראל הרואה הוא זה שעיוור למצבה של אשתו, מגלה אטימות וחוסר רגישות משוועת.

קריאה פמיניסטית-מיגדרית של הסיפור תוביל אותנו לראות בחנה כמייצגת את מה שהקצו לאשה התרבות והמוסכמות החברתיות והעולם הפטריארכלי (שלטון הגבר) - מוסד השידוכין, תלותה של האישה בגבר-בבעל הקונה עליה בעלות (ובתוך זה גורל האשה היהודיה). באמצעות דמותה של חנה משתמעת גם ביקורת כנגד החברה, שה-"אחרים" בה נידונים לחיים אומללים ולהשפלה. חנה בדומה לנשים יהודיות רבות בתקופתה נישאת בניגוד לרצונה, השידוך עומד בסימן של שקר ורמייה, וקרוביה משתפים פעולה עם זה. בעלה מתייחס אליה כאל חפץ ואינו משתדל כלל להעניק לה אושר וגילויי אהבה. בחברה היהודית ערכן של נשים "פגומות" כמו חנה לא היה רב וקשה היה לחתן אותן. לכן, חנה העיוורת נאלצת לחיות חיים אומללים עם בעל שאינו ראוי לה.