ניתוח היצירה

עלילת הסיפור

עלילת הסיפור מתמקדת בדמות אחת, חנה העיוורת וביחסיה עם סביבתה: עם אימה, עם ר' ישראל הקברן, עם ילדיו וגם עם ביתה התינוקת. עיקר הסיפור בנוי במתכונת של מעין "סיפור בלשי", עד לפואנטה בסיום בה חושפת חנה את האמת המרה על עיסוקו של בעלה ועל מקום מגוריהם, ואז מתגלה השקר הגדול, הולכת השולל שהוליכו אותה, אימה ובעלה. 

חנה, אישה צעירה עיוורת, נישאה בעל-כורחה לרבי ישראל, איש מבוגר יותר ממנה. כנהוג בחברה היהודית לפני כ-150 שנה, משדכים לה שידוך, אך משקרים לה - מספרים שהחתן הוא אלמן כבן שלושים שעוסק במסחר בטבק ובתחילה נאמר לה שאין לו ילדים מנישואיו הקודמים, אולם אמה מתקנת כי יש לו שני ילדים אך הם שקטים כיונים. האם מספרת על ביתו המרווח של החתן שגר בין ערלים (גויים) שנמצא בקצה הישוב ומזהירה אותה "מוטב שתשבי בבית". השקרים הגסים הללו (שייחשפו בהמשך), מנצלים את המום שבו לוקה חנה, את עיוורונה, את מוגבלותה לקלוט את המציאות המלאה. אך אט אט הן חנה והן הקורא הצמוד לתודעתה, לנקודת התצפית שלה על המציאות (למרות שהסיפור איננו מסופר בגוף ראשון, אלא ע"י "מספר כל-יודע") צוברים פרטי מציאות מעוררי חשד וחשש עד לפתרון התעלומה בפואנטה בסיום. 

היא גילתה שישראל נוהג בה בגסות ומונע ממנה לצאת מהבית.

בהמשך, חנה נכנסת להיריון, ורק לאחר חג הסוכות היא עוזבת את בית אמה ועוברת לגור בבית בעלה. הנסיעה נמשכת זמן רב וחנה מבינה כי בית בעלה הוא מחוץ לעיירה בגלל ששמעה את נביחות הכלבים באיזור הערלים. בביתה החדש חנה חשה זרות ועומדים בפניה מכשולים רבים כמו מזג האוויר, ילדיו האילמים, יחס בעלה כלפיה.

הוא מוחק אותה מסביבתה, נועל אותה בבית, וכשהיא שואלת על מה שקורה מחוץ לבית הוא משתיק אותה בגסות. לידת ביתה היא נקודת האושר בחייה, היא אף מקרבת אותה לילדי בעלה. לאחר זמן מה פורצת מגפה שקוטלת ילדים קטנים וגם ביתה של חנה נדבקת במחלה ולבסוף מתה. לידת ביתם, מחלתה ומותה אינם נוגעים כלל בבעלה, שאדיש לגורלה כפי שאדיש לילדיו ולחנה. בלילה, כשהתינוקת מתה, חנה צועקת ואומרת שלא תמסור אותה לקברן ואיזו אירוניה זו - חנה והקורא עדין אינם מודעים לכך ש"הקברן" הוא ר' ישראל בעצמו. כיוון שהייתה מותשת נמנמה ובעלה העלים את התינוקת. היא יוצאת בסערה מהבית, נתקלת במצבת בית הקברות, וכך מגלה כי ביתה נמצא בבית קברות וכי בעלה הוא הקברן.