סיפורי אבות - תקציר

בראשית כ"ט

קישור לפרק

תקציר

יעקב מגיע לחרן (כדי לחפש לעצמו בעצמו אישה ממשפחת אימו) ופוגש רועי צאן על שפת באר שיושבים בחוסר מעש. הוא מעיר להם והם מסבירים לו שהם אינם יכולים (או אולי אינם רשאים) להזיז לבדם את האבן אשר על פי הבאר. הוא מברר האם הם מכירים את לבן הארמי / האם הוא חי - והם עונים לו בקצרה "כן". לפתע ביתו רחל מגיעה עם הצאן. יעקב מתרגש ומזיז את האבן לבד בכוחות עצמו ומאפשר לצאן שלהם לשתות. יעקב מנשק את רחל, נרגש מאוד ובוכה. רחל רצה לספר ללבן על יעקב ויעקב רץ ליעקב ומזמינו להתארח בביתו. לאחר חודש, יעקב מבקש מלבן להתחתן עם רחל ביתו הקטנה בתמורה לכך שיעבוד אצלו חינם 7 שנים. לבן (לכאורה) מסכים (באמצעות תגובה מתחכמת), אולם בליל הכלולות לבן נותן ליעקב את לאה ולא את רחל. יעקב קם בבוקר מגלה באור יום שזו לאה ולא רחל וכועס מאוד על הרמאות של לבן שנתן לו את הבת הבכורה ולא הצעירה. לבן מסכים לתת ליעקב גם את רחל בתמורה ל7 שנים נוספות. ליעקב נולדים מלאה 4 בנים אך רחל עקרה.

סיכום הפרק

רגע לפני שמתחילים, נפתח בשאלת עמ"ר/חשיבה/דיון: האם לדעתך זה טוב או רע שאדם מחפש לעצמו בכוחות עצמו בן/ת זוג לחיים?

מצד אחד זה טוב – כי יבחרו לפי הטעם/סגנון/רצונות שלהם בלי שאיש יכפה עליהם את דעתו עם מי להינשא. מצד שני – קיימת סכנה שיתפתו להתבונן במראה החיצוני ולא בתכונות הפנימיות ושיוליכו אותם שולל כדי שיסכימו להתחתן עם בן/ת זוג שלא מתאימה להם.

פסוק א: ויִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו (יעקב "לוקח את הרגליים" שלו); וַיֵּלֶךְ, אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם (לכיוון מזרחה לכיוון חרן).  בשונה מיצחק, שעבד אברהם ערך חיפוש ומבחן לאתר ליצחק בת זוג בחרן, יעקב יוצא בעצמו למסע החיפושים (למעשה, למסע הבריחה  מעשיו – עונש על גניבת הברכה.

המפגש עם רועי הצאן: פסוקים ב-ח

יעקב מגיע לשדה מחוץ לעיר חרן, ורואה שם באר מים וסביבה שלושה (מספר סמלי) רועי צאן עם העדרים שלהם יושבים ולא עושים כלום. יעקב לא מבין את התנהגותם (תרבותם) ושואל ומכנה אותם (בכינוי חיבה) "אחי, מהיכן אתם?" והם עונים לו בחזרה בלי שום כינוי חיבה – שהם מחרן. יעקב ממשיך לשאול אותם "האם אתם מכירים את לבן?" ושוב הם עונים לו בקצרה ובקרירות "כן" בלבד (אך לא יוזמים שאלות ולא מפתחים שיחה עם יעקב). יעקב מוסיף ושואל "השלום לו (הוא בריא ושלם)?  והם מגיבים "שלום" (כן שלומו טוב). יעקב לא מרפה ושואל/מעיר להם "למה אתם נחים ולא משקים את העדרים שלכם? לכו לעבוד! (לבצע את תפקידכם כרועי צאן)" והם משיבים (האמת, די בנימוס) כי הם לא מסוגלים להשקות לבדם וכי צריך שכל רועי הצאן של העיר/כפר (חרן) יגיעו כדי להרים יחד את האבן על פי (פתח) הבאר. 

שאלת עמ"ר/חשיבה/דיון – זה טוב או רע שיש אבן על פי הבאר? למה לחסום את הגישה למים? זה לא שייך לכולם?

מצד אחד: זה רע – כי זה מונע מאנשים שימוש במים שזה מצרך בסיסי וחיוני להישרדות ואף לקיום ה"רכוש" (הצאן).

מצד שני: זה טוב – זה מונע שימוש מוגזם או זיהום – דברים שיפגעו בבאר שהם השקיעו מאמץ כדי לחפור ולהגיע דרכה למי התהום. כאשר יש דברים "חינם" ללא כל השגחה – מהר מאוד דברים נהרסים. (למשל, תאי השירותים – מהר מאוד הם מזדהמים כאשר אין השגחה של כולם על כל אחד ואחד).

שימי לב: המטאפורה "אחי" חוזרת על עצמה כמה פעמים, כלומר זו מילה מנחה. תפקידה להדגיש... שיעקב יודע להרגיש קרוב לאנשים זרים אך לא ממש התנהג כך כלפי אחיו הביולוגי.

מטאפורת האבן – הקושי בהזזת האבן והוצאת המים מהבאר זה  רמז מטרים לקשיים של יעקב "לדלות" מרחל ילדים / להתחתן איתה.

המפגש עם רחל פסוקים ט-יב

בעוד יעקב משוחח עם רועי הצאן מייד עם הגעתו לשדה חרן – גם רחל מגיעה עם הצאן שלה.

שאלת עמ"ר/חשיבה/דיון – זה טוב או רע שרחל היא רועת צאן?

מצד אחד זה חיובי – היא אישה עצמאית חזקה ובעלת יכולות כמו כל גבר למרות שמדובר בתקופה שוביניסטית להחריד.

מצד שני זה שלילי – כי היא לבד עם גברים זרים וחזקים שעלולים להטריד ולפגוע בה.

נציין, כי בשונה מבנות יתרו (שמות פרק ב'), שנשלחו כולן יחד לרעות את הצאן, ולא רק ילדה צעירה אחת, רחל הלכה לבדה בלי לאה הבכורה.

פסוק י': וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל, בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת-צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. 

יעקב מכנה את לבן "אחי" אולם  יעקב הוא אחיין של לבן ולא אחיו. הם אינם אחים ביולוגים. זה כלומר, זהו כינוי חיבה.

המילה המנחה "אחי" מדגישה את פער בין התייחסות יעקב לאחיו הביולוגי עשיו לבין אנשים זרים אותם מכנה יעקב בכינוי "אחי".

_____________________________
ממשיכים לחפור
מה ראה יעקב? כיצד ידע שזו האחיינית של אימו? 

האם מדובר ב"מספר יודע כל" (שמגלה לנו את מה שנדע רק בהמשך) או שמא מדובר כאן בסגנון כתיבה "אליפטי" (סגנון המחסיר פרטים שהקורא צריך להשלים בעצמו)?
מצד אחד, ניתן לשער שיעקב בסך הכל ראה את יופיה (כפי שעבד אברהם בפרק כ"ד דבר ראשון זיהה את יופיה של רבקה), ורק בהמשך יסופר לו ולנו כי בהשוואה לאחותה לאה רחל מאוד יפה וכי הן קרובות משפחתו.
מצד שני, יתכן וכבר כעת נאמר לו ע"י רועי הצאן – "הינה הבת של לבן ששאלת עליו" ולכן יעקב התרגש  ולאו דווקא מהמראה החיצוני שלה. 

הביסוס לטענה שיעקב ידע מי היא ולא רק איך נראית -  שיעקב מציג עצמו לרחל כבן דודה שלה ונושק לה (כקרוב משפחה ולא כאיש זר).

_____________________________

בפסוקים יא-יב כתוב מנשק את רחל, בוכה ומספר לה שהוא קרוב משפחתה.

בפסוק זה לכאורה יש קושי כרונולוגי ברצף הדברים. היינו מצפים שהוא קודם יציג עצמו ורק אח"כ יתן לה נשיקה.

שימו לב ל"ניגודים" בדמותו של יעקב. מצד אחד גבר חסון שמסוגל להרים בכוחות עצמו אבן ששלושה רועי צאן לא הצליחו ומצד שני גבר עדין ורגיש שבוכה מהתרגשות שרואה את קרובת משפחתו פעם ראשונה בחייו.

שאלת עמ"ר/חשיבה/דיון – האם זה נס או דבר טבעי שיעקב הצליח להרים לבדו את אבן מעל פי הבאר?

מצד אחד זה נשמע כ"נס". הראייה: שלושה גברים לא הצליחו להרים אבן זו.

מצד שני זה יכול להראות שכאשר שלושה עצלנים לא רוצים לעשות משהו זה לא אומר שאיש אחד לא מסוגל לעשות זאת. למשל, לפעמים ההורים מבקשים מהילדים לסדר את הבית והם לא מצליחים כי הם מתעצלים אבל אמא מסוגלת בזמן קצר לסדר יותר טוב מאשר כל הילדים יחד. לא כי נעשה נס אלא כי איכפת לה וחשוב לה.

אחרי המפגש עם יעקב רחל רצה לספר לאביה על כך שיעקב בן דודה שלה הגיע לחרן.

המפגש בין יעקב ללבן פסוקים יג-טו

לבן רק שומע את השם של יעקב בן אחותו, ומייד רץ לקראת יעקב. ככל הנראה, חשב שיעקב בא כמו עבד אברהם עם רכוש רב כדי לחפש אישה, וחשש אולי יעקב יראה אישה יפה אחרת ויחשוק בה ולא בביתו רחל.

לבן מכניס את יעקב לביתו כאורח. לאחר חודש מציע לו לעבוד תמורת תשלום (ולא בחינם, כי למעשה הוא לא בן משפחה הגרעינית שעובדים ועוזרים בחינם להורים). יעקב מבקש בצורה מפורטת מפורשת את "רחל בתך הקטנה". יעקב מפרט כדי שלא תהינה בעתיד אי-הבנות כי כנראה ידע שלבן הארמי רמאי.

פסוקים ט"ז- י"ז: האקספוזיציה

פסוקים טז-יז הם אומנם באמצע הסיפור ולא בפתיחה אך משמשים כ"מצג פתיחה" להמשך הסיפור. הוא מהווה רמז מטרים לסיבוך/קונפליקט שיהיה בהמשך העלילה. יש בפסוקים אלו, את שמות הדמויות (רחל ולאה) שמות של בעלי חיים, מעמדות (בכורה וצעירה), תכונות (יפה ולא יפה).

מה פירוש "עיני לאה רכות"?

פירוש א, לפי ההמשך שמסופר שרחל יפה ניתן לשער שהיא ההיפך מכך, כלומר: מכוערת = "ניגוד".

פירוש ב, ניתן לומר ש"רכות" זה מילה שמתארת יופי סולידי, (נראית בסדר) אך רחל מתוארת כיותר יפה כיפה מאוד כלומר הפסוק בנוי לא כ"ניגודים" אלא ב"הדרגתיות"

פירוש ג, עיניים רכות=דומעות. לפי פירוש זה מובן למה היא לא רועת צאן כי היתה רגישה לשמש.

העסקה "לרכישת" רחל פסוקים יח-כ':

יעקב מציע שיעבוד 7 שנות עבודה תמורת רחל. בעת העתיקה היה מקובל לשלם לאבי הכלה "מוהר" תשלום על כך שהילדה מפסיקה לעבוד/לשרת בבית. יעקב ברח מעשיו בלי כלום ולכן נאלץ לשלם בעבודה ולא בכסף מזומן. היות ולבן היה רמאי הוא כנראה חשד שגם יעקב רמאי ויברח לכן דרש שקודם יעקב יעבוד ורק אח"כ יקבל את רחל.

לבן מסכים ואומר "טוֹב תִּתִּי (=עדיף לתת) אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי (=מלתת) אֹתָהּ, לְאִישׁ אַחֵר". הפעם, בשונה משידוכי יצחק ורבקה, לבן לא דורש לשאול את "פי הנערה" (את דעתה) והוא מחליט ללא היסוס בלי להתייעץ עימה (אולי כי הבין שאין טעם לשחק "קשה להשגה" כי יעקב הציע הצעה מאוד נדיבה – לעבוד 7 שנים תמורתה).

בכל מקרה, המשפט שאמר לבן ליעקב ערמומי מאוד ויעקב נפל בפח ולא שם לב למה שנאמר ב"אותיות הקטנות". לבן מסכים שעדיף יעקב יתחתן איתה מאשר מישהו אחר אך לבן לא אמר "אוקי. אם תעבוד 7 שנים בתום ה7 שנים תקבל את רחל". ואכן זה מה שקרה – יעקב עבד 7 שנים אך קיבל את לאה במקום רחל.

פסוק כ': וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל (=בעבור רחל), שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ.

משפט רומנטי זה מתאר את הרגשות של יעקב. כיצד הזמן חלף לו במהירות או כמה המחיר היה נמוך לאור גודל אהבתו.

ליל ויום הכלולות פסוקים כא-כז

בחלוף 7 שנים יעקב ניגש ללבן (למה לא להיפך?..) ודרש "לבוא אליה (לרחל)" (=לשכב/להתחתן) איתה כמוסכם. לבן מארגן משתה (טקס חתונה נועד למעשה לסמן לכולם שהנערה "תפוסה" ואין לחזר אחריה או לבקש עוד את ידה). אולם, וַיְהִי בָעֶרֶב (כלומר, בחסות החשכה) וַיִּקַּח (לבן) אֶת-לֵאָה בִתּוֹ (במקום את רחל), וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו (ו"שם" אותה במיטה של יעקב במקום את רחל); וַיָּבֹא אֵלֶיהָ (יעקב שכב איתה כי לא ידע שזו לאה ולא רחל).

באמצע הדרמה מסופר כי וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ (ללאה), אֶת-זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ, שִׁפְחָה.  כדי להדגיש שזו לא היתה טעות בתום לב. הוא פעל במודעות מלאה.

בפסוק כה: וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה (=לפתע) יעקב מגלה שהבחורה במיטה הִוא לֵאָה (ולא רחל)

כיצד יעקב הרגיש? כיצד לאה הרגישה??  הסגנון האליפטי של התנ"ך משמיט תיאורים דרמטיים ורגשיים אלו כי אינם תורמים למטרה החינוכית של הסיפור אולם הדמיון של הקורא לא מניח לו וגורם לו להיות מעורב ולחשוב איזו השפלה חשה לאה בבוקר שהיא מביטה ביעקב המרגיש מרומה.

המדרש מוסיף/מציע דיאלוג שהתקיים ביניהם בו יעקב שואל את לאה למה היא רימתה אותו ולאה משיבה לו שהיא למדה את מלאכת הרמאות ממנו (כי הוא בעצמו גנב מיצחק העיוור את הברכה של עשיו הבכור) ובכך המדרש מדגיש לנו שיעקב נענש בשיטת הגמול מידה כנגד מידה.

לבן לא מתרגש מהכעס של יעקב ומשיב לו "לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן (לא עושים כך) בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה".

אצלנו לא נהוג כך. אפילו לא צריך לומר או לרשום זאת בהסכם. ברור שהצעירה לא מתחתנת לפני הבכורה. רצית את הצעירה? זה לא אומר שתקבל אותה לפני שלאה תתחתן.  ולכן לבן מציע ליעקב לעבוד עוד 7 שנים גם בתמורה לרחל.

האם יעקב חיכה עוד 7 שנים?

פירוש א, לכאורה כמו בנישואין הראשונים הוא קודם עבד (שילם על ה"סחורה") ורק אח"כ קיבל את התמורה. פירוש ב, יעקב מקבל הפעם מיידית את רחל. "וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת" מתפרש המתן לסיום 7 ימי המשתנה ותתחתן גם עם רחל. ראיה: נאמר בפסוק ל' "וַיָּבֹא גַּם אֶל-רָחֵל, וַיֶּאֱהַב גַּם-אֶת-רָחֵל (יותר) מִלֵּאָה; וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ, עוֹד שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת (נוספות)". כלומר, קודם התחתן אח"כ שילם.

שאלת עמ"ר/חשיבה/דיון – מדוע יעקב לא מדליק "נר" (תאורה) לפני/בזמן ששכב עם לאה?

מצד אחד – הדלקת נר יכלה למנוע את התרמית. מצד שני – בתרבות זו (שאין קיום יחסי מין לפני החתונה), המפגש הראשון הוא מביך מאוד. זו הפעם הראשונה ששני בני הזוג נמצאים יחד ללא בגדים ולכן אינם עושים זאת גם לא ב"תאורה רומנטית".

גם רחל, כמו לאה, מקבלת שפחה שתסייע לה במלאכות הבית.

ה' מבקש את נרדף פסוקים ל"א-ל"ה

ה' רואה שיעקב שונא את לאה ומעדיף את רחל על לא עוול בכפה של לאה ולכן מעניק ללאה ילדים ואת רחל הופך לעקרה.

לב. וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן:  כִּי אָמְרָה, כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי (=בסבל שלי) כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי.  לג. וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר כִּי-שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי, וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן.  לד. וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה (=יתלווה/יעזור לי) אִישִׁי (=בן זוגי=יעקב) כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, לֵוִי.  לה. וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה', עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה ; וַתַּעֲמֹד (תעצור) מִלֶּדֶת.

מדרשי השמות של בני לאה מעידים על מערכת נישואין מעורערת

ראובן – מלשון: ה' ראה את הסבל שלי ולכן נתן לי בן כדי שיעקב יאהב אותי

שמעון – מלשון: ה' שמע שאני שנואה

לוי – מלשון: כעת יעקב יתלווה אלי כי אני לא יכולה להחזיק לבד 3 ילדים קטנים.

יהודה – מלשון: תודה. רק בילד הרביעי לאה במקום לבכות על החצי כוס הריקה מודה על החצי כוס המלאה.

"ותעמוד מלדת" הפסיקה את שרשרת הלידות מיוזמתה/התעקרה.

=עצרה/ה' עצר את המרוץ של הולדת ילדים כדי לזכות בתשומת לב מיעקב.

פותרים את זה יחד

כעת פתרו שאלת בגרות על קטע זה

לחצו כאן, ופתרו את שאלה 2 סעיפים א-ג

צריכים מעט עזרה?

בסעיף 2א - כדי להוכיח עבודת צוות הוכיחו שרועה צאן לא יכל להסתדר לבד

בסעיף 2ב1 - ניתן למצוא שתי דוגמאות שונות בפסוק י"ג ומאידך אפשר לראות בפסוק י"ג מאורע אחד ובפסוק י"ד מאורע נוסף

בסעיף 2ב2 - לא די להסביר את הערמומיות בפסוק יט, יש להראות את הפעולה הערמומית שעשה בפסוק כ"ג

בסעיף ג1 יעקב לא משנה את דעתו אך משנה את התנהגותו/התייחסותו לרמאות. 

בסעיף ג2 הסבירו לפי המדרש מדוע יעקב מפסיק להאשים את הסביבה ברמאות. (שימו לב, זה לא אומר שבפסוק כ"ח הוא לא חושב שלבן לא רמאי)...

רושמים במחברת
מונחים חשובים: מספר סמלי , כינוי,  מטאפורה,  מילה מנחה,  רמז מטרים, מספר יודע כל, סגנון כתיבה "אליפטי", קושי כרונולוגי, ניגודים, פירוט, אקספוזיציה, הדרגתיות , מוהר,  שיטת הגמול מידה כנגד מידה, מדרשי שמות

מילים חשובות: עיני לאה רכות (=דומעותבוכיות/לא יפות), טוֹב תִּתִּי (=עדיף לתת) , בְּרָחֵל (=בעבור רחל) , לבוא אליה  (=לשכב/להתחתן) איתה , ְהִנֵּה (=לפתע),  בְּעָנְיִי (=בסבל שלי), יִלָּוֶה (=יתלווה/יעזור לי), אִישִׁי (=בן זוגי=יעקוב)