מבוא ויסודות הטרגדיה

איזון

בטרגדיה, למרות שהיא עוסקת באירועים עצובים וסבל, לעולם לא נראה גיבור טוב, אידיאלי ומושלם שסופג פגיעה אחר פגיעה מסיבות לא ברורות.

בהצגות הטרגדיה נמנעו מלהראות על הבמה מאורעות מזעזעים כגון רצח ועינויים. ייתכן שכלל זה נבע מהתחשבות בטעם הקהל, אך הוא הפך למאפיין מהותי.  אריסטו נתן לכך הסבר עקרוני: הטרגדיה צריכה לעורר אימה, אך לא זוועה – ולכן מעשים אכזריים צריכים להתרחש שלא לעיני הצופים. במקום זאת יש לספר עליהם ולתאר אותם. כך נוצר תפקידו המסורתי של השליח או המבשר. גיבור הטרגדיה. לפי אריסטו, כדי לעורר חמלה ופחד ועל ידי כך להביא לקתרסיס, צריך להיות בעל שיעור קומה מוסרי, אך לא מושלם במידותיו המוסריות או בצִדקתו. שהרי סיפור על אדם טוב, היורד מגדולתו מבלי שיהיה לו חלק בדבר, מעורר סלידה ואינו מביא לקתרסיס, ואילו סיפור על רשע שנענש, נושא עמו לקח מוסרי, אך אינו מעורר חמלה. גיבור הטרגדיה ממיט אסון על עצמו ועל סביבתו לא בשל אישיות שלילית במהותה, אלא בשל שיפוט מוטעה, ליקוי מוסרי או חולשה מסוימת.